סגנון - חובב רשלבך

עוד לפני הקמת המדינה, וגם שנים רבות אחר כך, לא היה דוד בן-גוריון מנהיג אהוד בימין, בלשון המעטה. אך כמחצית המאה לאחר מותו, מגיע חגי סגל, בן למשפחת לוחמי אצ"ל ותושב עפרה, לתובנות מפתיעות בנוגע לאיש שהכריז על הקמת המדינה. במסע ארכיוני מרתק הוא חושף צדדים בלתי מוכרים בדמותו של "הזקן", כמו המיתוג המשיחי שלו במערכת הבחירות השנייה לכנסת, יחסו המורכב ליהדות התפוצות וקרבתו המפתיעה לאישים כמו המשורר אורי צבי גרינברג ואפילו מנחם בגין.

משיח בשדה בוקר מגלה בן-גוריון אחר – ראש ממשלה שהתנ"ך היה קוד ההפעלה המוצהר שלו; שנהנה להתנצח עם חברי כנסת דתיים אך רחש כבוד עמוק לתלמידי חכמים; איש מדון, לכאורה, שידע לטוות קשרים מפתיעים עם יריביו הפוליטיים הגדולים ביותר. סגל מצייר דיוקן חדש של המנהיג שעיצב את פני המדינה. מתוך עמדה צנועה של "מבקר נלהב", הוא שופך אור על אוצרות ארכיון מרתקים שנעלמו מעיני החוקרים המקצועיים ומציע פרשנות מקורית ומפתיעה לדמותו של בן-גוריון – כזו שעשויה לשנות את האופן שבו תפסנו עד כה את ראש הממשלה הראשון ואת מורשתו. מבין שורות הספר מבצבצת ועולה גם הצעה לפיוס לאומי ולשותפות גורל בימי מלחמה.

אסטרטגיות גורליות, מפסגות יצירתו של ז'אן בודריאר, הוא ספר ההמשך לסימולקרות וסימולציה (הוצאת הקיבוץ המאוחד). בספר זה כבר לא מדובר בקדימות האובייקט, הדימוי, ובתקופתנו הסימולקרום (העתק חסר מקור), אלא בניצחון מוחלט שלהם, ביציאה משליטה ומבקרה, שגשוג חסר גבולות, אקסטזה תמידית של המערכות. 

האובייקט הוא כל מה שאינו סובייקט, והוא יכול להיות סופת טייפון, כיסא, הר, מחשב, דימוי, רומן וגם אלגוריתם, אייפון וכמובן סימנים. ואמנם, עולמנו מלא להתפקע באובייקטים מכל הסוגים, באינספור סימנים, והם יוצרים סדר חדש משלהם, שבו הם השולטים ואנחנו הנשלטים, ורק מתוך הזיה וחידלון הרוח אנחנו ממשיכים לתפוס עצמנו כאדונים. 

בספר זה מבקש בודריאר להיכנס לראשם של האובייקטים ולראות את העולם מנקודת מבטם, שכן לטענתו הם ישויות ערמומיות בעלות מערך התנהגותי משלהן. הוא מגלה את שפת הפתיינות שבאמצעותה הם מתקשרים ומתמרנים אותנו, ועומד על תכונות נוספות כגון היפוך, קיטוב, משחקיות, גורליות, פריצות, אדישות והליכה עד הסוף. אינדיבידואלים רבים בתקופתנו מאמצים התנהגות של אובייקט ולכן נראים לנו מופקרים: פוליטיקאים, אנשי עסקים, בדרנים, טרוריסטים, משפיענים ברשתות החברתיות וההמונים עצמם. במידה מסוימת כולנו קורבנות האובייקט וחבורתו; כולנו בני ערובה של הסדר הקיים. אם האינדיבידואל רוצה להישאר רלבנטי עליו לאמץ אסטרטגיות גורליות, שהן כללי הפעולה של האובייקט, ובכלל זה גם של הבינה המלאכותית. 

ז'אן בודריאר (1929–2007) הוא מגדולי האינטלקטואלים הצרפתים של המחצית השנייה של המאה העשרים. כתביו עיצבו ועדיין מעצבים את השיח בביקורת התרבות, החברה והמדיה. עד היום ממוקם בודריאר בקצה שוק הרעיונות, כיצרן של שיח מקורי ושנוי במחלוקת, אשר כנגד רצונו הפך אותו לסינונימי עם המונח פוסטמודרניות.