זה יכול להתרחש לאחר לילה גשום במיוחד, במהלך עבודות בנייה או בעת חפירה מכוונת: חפצים מהעבר צפים ועולים מבטן האדמה אל פני הקרקע. כלים, שארי מזון, פרטי ביגוד, כלי נשק, שברי מבנים. פרורים של תרבות סמוכים אלה לאלה, דבוקים לשורשים, לעצמות מכרסמים, לקרקע. אנשים אחרים בזמן אחר השליכו אותם, סילקו אותם ממרחב המחיה שלהם והוליכו אותם לקבורה במטמנות. מתחת לאדמה החלו חייהם האחרים. שם ביקשו להתפורר, להיעלם, להתמזג עם הקרקע ותכולתה.
אתר הטמנה הוא ישות מיוחדת: מאגר של פסולת ואשפה, ארכיון של תרבות חומרית וסוג של זיכרון מודחק. ההטמנה הופכת חפצים לזבל דחוי, היא ממירה את הפסולת למופע ארכיאולוגי של תרבות קבורה. מטמנה היא גם מקום ציבורי שנולד מתוך אינטרסים פוליטיים, כלכליים ואקולוגיים, והיא הופכת עם הזמן למופע פיזי במרחב שמתערב בעיצוב הנוף ואיכות הסביבה.
ספר זה מבקש לעקוב אחר פעולות הסילוק והחילוץ של חפצים כמהלך חברתי מורכב. הוא ממוקד בשולי שדות בית הספר החקלאי מקווה ישראל, שם פעלה המזבלה המנדטורית הראשונה של העיר תל אביב. בין השנים 2016-2020 נחקרה המטמנה בעבודה רב-תחומית שהובילו היסטוריון (ד"ר ירון בלסלב), אספן (ארבל לוי), ארכיאולוג (ד"ר אסף נתיב), גיאולוג (ד"ר גלעד שטיינברג) ואנתרופולוגית (פרופ' תמר אלאור). בשנת 2020 הוצגו ממצאי החפירה במוזיאון העיצוב בחולון.
בספר זה מתכנסים המחקר האקדמי ומעשה האומנות ומציעים יחדיו שפע מסודר וכאוטי.
עורכת הספר, פרופ' תמר אלאור, היא אנתרופולוגית באוניברסיטה העברית ירושלים.