רק אתמול היה מחר - א חושחוש ב

מדוזות

הַמֶּדוּזוֹת וַאֲנִי שׂוֹחוֹת

לְלֹא מִדָּה וְלֹא בָּעוֹנָה.

אֲנִי נִזְהֶרֶת בְּיָפְיָן הָעֲנָק, הַלָּבָן.

זֶהוּ הַיָּם שֶׁלִּפְעָמִים בּוֹלֵעַ

אוֹתָן, כְּמוֹ מָזוֹן לֹא אֻכָּל.

מֵקִיא אוֹתָן תְּלוּשׁוֹת, פְּרוּקוֹת,

גּוּף רַךְ עַל הַחוֹף

בְּקֶבֶר אֲחָיוֹת.

אֲנִי נִזְהֶרֶת גַּם בִּטְרָגֶדְיוֹת.

אֲנִי לֹא רוֹצָה לְבַיֵּת בְּתוֹכָן

מֶדוּזוֹת מֵתוֹת,

אֶת הָאָבִיב הַזֶּה, הָאָיֹם.

שירתה של כרמית רוזן היא בת המקום ומראת המקום. היא עולה בקול צלול וייחודי מהים של בת גלים וזולגת אל הקזינו הישן, אל העיר התחתית, אל ביתה הפרטי אבל גם אל חופיה של עזה והלאה עד אילת או ספרד. בזרימה סמיכה, פועמת, עולים הגלים ומציפים חלק אחר חלק בעולמה הגאוגרפי, המטאפורי אבל גם הנפשי של המשוררת. הים שוטף ונשטף עם נוזלי הגוף: הרוק והדם, הזיעה, הדמעות וחלב האם. בהסתכלות אישית מחד אך אקולוגית ופוליטית מאידך, מצליחים השירים לגאות ולחשוף לסירוגין איים של מציאות ובבואתה. אלו משקפים אוזלת יד, חמלה, חרדה, אהבה אמיתית ותקווה לגבי עתידם של שוכני הים והשוכנים לחופיו. אם המשוררת היא בת ים בעצמה, אז שיריה הם בת קול המכשפת את הקורא.ת במתיקות ובאימה, ובעושר השפה, עד אין רצון לחזור אל חוף המבטחים שבטרם הקריאה. טביעת הרגל של הספר גם על שום סכנת הטביעה, אבל היא המותירה חותם פואטי שאינו נמחה.

מרלין וניג מוכרת לקוראיה כמבקרת קולנוע שאוהבת לאהוב סרטים; בספרה החדש, קולנוע ותודעת המציאות – מסות קריטיות, חושפת וניג את השדה המגנטי של היצירה הקולנועית ואת הקשר העמוק בין קולנוע לפיזיקה, מתוך היבטים פילוסופיים נבחרים, ביניהם: הזמן הלא- סימטרי, המרחב הקדוש של הצופה, החוש המיני, האמת והשקר של הפיזיקליזם, שיפוטי מחשבה ורגש, ועוד. היבטים אלה, אשר אותם היא מכנה ״מסות קריטיות״, מעניקים לקורא כלים מדעיים ואופני מחשבה המדגימים באופן חדשני כיצד נוכל להיחלץ מהצפייה הפסיבית לצפייה אנרגטית מלאת תשוקה, וכיצד באפשרותנו להפוך כל סרט, אפילו כזה המכונה ״רע״, לחוויה מיטיבה.

ספרה של וניג הוא הצעה לדיון מקיף על יכולת השליטה של הצופה בחוויה הקולנועית, לצד תפקידו של הקולנוע בעיצוב המציאות, המבט והשיח התרבותי. ספרה מהווה בחינה חדשנית להשפעת המחשבה, הרגש והתודעה האנושית במהלך הצפייה, והוא מתבסס על מחקרים מתחום הפיזיקה והפילוסופיה.

ד״ר מרלין וניג היא במאית קולנוע ותסריטאית, חוקרת, מבקרת קולנוע ופעילה ציבורית. מבין ספריה "הקולנוע החרדי" (2011); "אז מה היה לנו פה – מחווה לרולאן בארת" (2016); "פאניקה בסגנון חופשי" (2017) ו״קולנוע משלהן – סרטי הגל החדש של הקולנוע החרדי״ (2020).