האישה שבתמונה

גַּיְא מוֹצֵא כַּלְבָּה בָּרְחוֹב. אִמָּא וְאַבָּא מִתְעַקְּשִׁים לִמְצֹא לָהּ בַּיִת חָדָשׁ. אֲבָל בֵּינְתַיִם הִיא נִשְׁאֶרֶת עִם הַמִּשְׁפָּחָה, אוֹכֶלֶת, מְשַׂחֶקֶת, מִתְקַלַּחַת, וַאֲפִלּוּ נוֹתְנִים לָהּ שֵׁם זְמַנִּי. אַט-אַט בִּילִי מִתְרַגֶּלֶת לַבַּיִת.
אַךְ מָה יִקְרֶה כְּשֶׁמִּשְׁפָּחָה אַחֶרֶת תִּרְצֶה לְאַמֵּץ אוֹתָהּ?

סִפּוּר שׁוֹבֵה לֵב עַל הֶכֵּרוּת וְקַבָּלָה, עַל הִסְתַּגְּלוּת וְעַל הִקָּשְׁרוּת. וְעַל כָּךְ שֶׁיְּחָסִים בֵּין בַּעֲלֵי חַיִּים לִבְנֵי אָדָם מְבֻסָּסִים עַל אִמּוּץ הֲדָדִי.

הַסִּפְרִיָּה שֶׁלִּי הִיא סִדְרָה הַמְּיֹעֶדֶת לִילָדִים וְלִילָדוֹת שֶׁמַּתְחִילִים לִקְרֹא לְבַד. סִפְרֵי הַסִּדְרָה כּוֹלְלִים כִּשְׁלֹושׁ מֵאוֹת מִלִּים בִּלְבַד וּמַצִּיגִים סִפּוּרִים מוֹתְחִים, מְבַדְּרִים וְנוֹגְעִים לַלֵּב, מְלֻוִּים בְּאִיּוּרִים מַרְהִיבִים שֶׁמּוֹסִיפִים לַחֲוָיַת הַקְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנָה. מַטְּרַת הַסִּדְרָה לְלַמֵּד לִקְרֹא בְּעֶזְרַת סִפּוּרִים טוֹבִים, וּבְמַקְבִּיל לְעוֹדֵד אֶת אַהֲבַת הַסִּפְרוּת וְהַקְּרִיאָה.

סִיַּמְתֶּם לִקְרֹא? צִבְעוּ אֶת סִימַן הַקְּרִיאָה בָּעַמּוּד הָאַחֲרוֹן!