מיין הארט

ארנסט קנינגהם כתב לפני שנה ספר מתח על משפחתו ועל הקשר שלה לרוצח סדרתי ידוע לשמצה. הספר זכה להצלחה מסחררת, וכעת ארנסט שואף לכתוב ספר מתח חדש, והפעם - בדיוני. כלומר כזה שלא כולל את בני משפחתו ואת שלל האנשים שהם הרגו בשלב כזה או אחר של חייהם. לשם כך הוא מסכים להשתתף - לצד חמישה סופרים אחרים - בפסטיבל כותבי מותחנים שמתקיים על רכבת שחוצה את יבשת אוסטרליה, בתקווה שהימים ברכבת יעניקו לו את השקט הדרוש כדי לכתוב. הוא נחוש להראות לכל העולם שהוא יודע גם להמציא עלילות מתח מעולות, לא רק לתעד את המציאות.

לצערו הרב נראה שהמציאות החליטה שוב לעלות על כל בדיון, כי ששת סופרי המתח שנוסעים ברכבת הופכים במהרה לחמישה סופרי מתח וגופה אחת. איזה מזל, אם כך, שעל הרכבת נותרו חמישה מומחים לפתרון פשעים. אם כי, בעצם, אפשר גם לומר שעל הרכבת נותרו חמישה מומחים לביצוע פשעים.
אז מי יפתור את התעלומה הפעם?

כולם כאן ברכבת חשודים הוא מותחן מבריק ומלא הומור, מחווה אוהבת ומשועשעת לספרות הבלש הקלאסית.

אמא של ז'נביב (גְוֶון) קינגסטון חלתה בסרטן סופני כשגוון היתה בסך הכול בת שלוש. היא סירבה להיכנע וכנגד כל הסיכויים המשיכה לחיות עוד שמונה שנים. בזמן הזה, בשקט ובסבלנות, היא מילאה קופסה אחת ובה מכתבים ומתנות לכל אבן דרך חשובה בחיי בתה, עד גיל שלושים: ימי ההולדת, שנות ההתבגרות, קבלת רישיון הנהיגה, סיום הלימודים. היא ידעה שלא תוכל להיות שם בגופה — אז דאגה להיות שם בנפשה. שני עשורים לאחר מותה, אמה של גוון הצליחה להמשיך לנהל שיחה מתמשכת עם בתה גם כשכבר לא היתה לצדה. 

היום, כשגוון עצמה כבר בשנות השלושים לחייה, שלוש מתנות אחרונות נותרו סגורות: לכבוד האירוסים, לכבוד הנישואים ולכבוד התינוק הראשון.

מכתבים מאמא הוא זיכרון מופלא, כן ונוגע ללב, על שיחה שנמשכת מעבר למוות ועל אישה אחת שלא הפסיקה להיות אֵם. זהו סיפור על ילדות בתוך צל של אובדן, על התמודדות עם כאב ושבר, על אור שנשמר בתוך המילים. סיפור על משפחות, על מורשת, ועל אהבה שנשארת — וממשיכה ללוות, לחבק, ולרפא. כמו שאמה כתבה "אהבה חזקה יותר ממוות".

ז'נביב קינגסטון היא בוגרת תואר ראשון בתיאטרון ובלשנות מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ותואר שני במשחק מאוניברסיטת בראון ותיאטרון טריניטי. היא כתבה ארבעה מחזות.

"ספר ביכורים עוצר נשימה על ההתמודדות עם מותה של אם... הרהור יפהפה ורחב לב על שכול ומשפחה." – Publishers Weekly

"כשהאבל שלה משנה צורה עם השנים, קינגסטון מלמדת אותנו דבר חיוני על הדרך לאסוף, לשמור ולטפח זיכרונות של אהובים לאורך החיים". – Kirkus Reviews