"מישהו העליל כנראה איזו עלילה על יוזף ק', שכן אף על פי שלא עשה שום דבר רע, בוקר אחד עצרו אותו." כך נפתח הרומן, וכך נפתח סיפורה של שנה מוזרה אחת בחייו של אותו יוזף ק', שביום מעצרו מלאו לו שלושים. הוא נעצר ומואשם, אבל אינו יודע במה, ובו ביום גם רשאי להמשיך בחייו הרגילים – חיים מסודרים של איש עירוני צעיר, בעל קריירה מצליחה של פקיד בכיר בבנק, שגר בפנסיון נוח, יוצא בערבים לבלות עם ידידים ויש לו מאהבת שהוא פוקד פעם בשבוע. אלא שלרוע מזלו השגרה הזאת משתבשת והולכת ומתחלפת בסיוט. ק', שמחליט תחילה להתעלם מהאירוע הזה ואף ללגלג עליו, מגלה בהדרגה, ספק מתוך בחירה ספק מתוך כפייה פנימית או חיצונית, שהוא לכוד בתוך מבוך איום שאין ממנו מוצא.
המשפט, הרומן האחרון שכתב פרנץ קפקא, אף על פי שהסופר לא הצליח להשלים אותו, הוא יצירת מופת מהגדולות והנקראות שנכתבו במאה העשרים. גדולתו עומדת לו עד היום בזכות חיוניותו של הסיפור שעודנו מסקרן, מרתק, משעשע ומפחיד בין שמחפשים בו משמעות סמלית – כפי שעשו רוב פרשניו – ובין שקוראים אותו כסיפור ריאליסטי של איש רגיל
אחד ושמו יוזף ק'.
*
התרגום של אילנה המרמן, שגם הוסיפה אחרית דבר, הוא תרגום ראשון לעברית שנעשה על פי המהדורה הביקורתית
המחקרית, המבוססת על כתב היד המקורי.