"הו כן! להם אין אלוהים, לנבלות המסריחים והבריאים, הכול הם רוצים לראות, הכול לדעת, ישר בפנים, בבקשה תסתכלו כאן, כאן, פרזיטים ארורים, אתם שמדי יום, מדי רגע, גונבים ממנו את כל החיוּת והבריאות בתנועות הזריזות שלכם, בנזלת הירוקה שלכם, אתם שהולכים בלי תמיכה, שתוכלו לאהוב נערה, לעשות סמים, לגלוש בים, אתם שמסתכלים ככה ישר בעיניים ורצים להתחבא מאחורי אמא ואבא כאילו ראיתם מפלצת, מקוללים תהיו, יש לעקור לכם את העיניים. לעקור וגמרנו".
אח מאבד את אחיו החולה, אב מאבד את בנו, אם מאבדת את בנה. לעתים הקורא מוצא כי הם בני אותה משפחה ולעתים הם סתם פרטים בודדים אשר נוהגים "להסתובב בין חפצים דוממים ולחפש בהם חום".
לעקור לכם את העיניים חומק מכל הגדרה. הוא אינו עוסק רק בחיים לצד אדם חולה ולא רק בהתמודדות עם אובדן. הסוגה הספרותית אף היא אינה אחת ואינה גלויה, אלא משלבת ריאליה ופנטזיה, זרם תודעה והבלחות של הומור פרוע לצד כאב.
רמי מארק רום מביט בעין רעננה על החולי הפיזי ואינו זונח את זה הנפשי, תוך שהוא חושף את האמת והזיוף, את משמעות הדברים החיים והמתים, וקורא תיגר על זכותנו לגוף ולנפש בריאים.
רמי מארק רום, יליד 1983, עלה ארצה מברית המועצות בגיל שש והשתכן עם משפחתו בלוד. הוא נשוי לעינת ואב לאוריה, אביגיל ואיתמר. ספרו הקודם, בשביל מה כל זה (ידיעות ספרים, 2021), זיכה אותו בשבחי הביקורת ובמלגת פרדס מטעם הספרייה הלאומית.