"אני רעב", "אני רעבה". נסו לדמיין את הילדים שלכם אומרים את המשפט הקצר הזה בלי להיכנס לוויברציות.
אכילה היא קשר בסיסי בין הורים לילדים. ראשיתו בלידה, והוא הולך ומסתעף לאורך כל מעגל החיים ומבטא אמונות ורגשות, תסכולים וציפיות. מערכת היסים הקולינרית בין הורים לילדים עמוסה במתחים, בדילמות ובשאלות שאנו מנסים לפתור באמצעות האוכל עצמו. אבל כיום השיח המתנהל סביב האכילה שם דגש על מה הילדים אוכלים, כמה הם אוכלים ומה הם צריכים לאכול, ומתעלם כמעט לחלוטין מהילדים עצמם.
הספר לאכול, לגדול, לאהוב מבקש להחזיר את המבט ואת ההקשבה לילדים האוכלים, אלה היושבים מול הצלחת. הוא מציע שפת אכילה חדשה, שאינה מורכבת מקלוריות, חלבונים, פחמימות וכללי התנהגות נוקשים ליד השולחן, אלא בנויה מקרבה, אינטימיות, פתיחות, הכלה, תחושת ביטחון ואהבה, ומתוך אמונה שאם נשנה את שפת האכילה בין הורים לילדים, ישתנו גם מערכות היחסים האחרות במשפחה.
איילת קלטר היא מטפלת בהתנהגויות אכילה ומנהלת מרכז “שפת האכילה”. עד היום פרסמה ארבעה ספרים, ובהם כמה שוקל האושר – על אוכל, גוף ונפש בהוצאת ידיעות אחרונות ושמנים, הקורא לשנות את היחס לדימוי הגוף בחברה הישראלית, בהוצאת אפיק. איילת מנהלת את תוכנית הלימודים הדו־שנתית “טיפול בהתנהגויות אכילה” לאנשי מקצוע במרכז שילוב, בשיתוף היחידה ללימודי המשך באוניברסיטת חיפה. היא אמא לשלושה וסבתא לשלושה.