היכונו

על ראש הכרמל, מוקף בחורשות, עומד בניין בן שלוש קומות.

ומי גר בבניין? במשך עשרות שנים גרים בו בנחת השכנים. הם שמחים בבניין היפה, בשכונה המטופחת, ואף על פי שאין הם בהכרח חברים או קרובים, הם בוודאי דומים זה לזה יותר מכפי שהיו רוצים להודות.

עד שיום אחד מטפס במעלה המדרגות סבל ועל גבו מקרר גדול. משפחה חדשה שכרה את הדירה של משפחת סולובייצ'יק. ומה שהיה כבר לא יהיה.

השכנים החדשים הוא רומן ישראלי מותח ומעורר מחשבה על מה שרוחש מתחת לכותרת "חיים משותפים". ביד אומן, בהומור ואפילו באומץ רוקמת הסופרת רעיה טילינגר פסיפס ישראלי של דמויות שקשה שלא לסלוד מהן, אבל גם אי אפשר שלא לאהוב.

כובעים וחליפות הוא אסופת סיפורים קטנים שקורים בישיבה גדולה. המקום שבו חיים צעירים חרדים מגיל שמונה־עשרה ועד לחתונתם. גיבורי הסיפורים הם בחורי הישיבה השונים, שעל אף האחידות במראה החיצוני שעלולה להותיר רושם של עדר בשחור־לבן — מתגלים כטיפוסים אינדיבידואליים, שנונים, מוזרים ובעלי הומור פנימי שזר לא יבין. לכאורה.

הישיבה אמנם נתפסת כ"תיבת נח" בשפתם של המשגיחים, אך בעצם היא טריטוריה שיש ממנה יציאה החוצה וכניסה פנימה, ולמרות הטוטאליות שהיא דורשת בשעות הלימוד הרבות, בהתמדה ובגאוות היחידה — ברקע מתנגנים שירים מגלגלצ, על ספות בלובי במלונות פאר מתרחשות פגישות שידוך רומנטיות ובפינות נסתרות באוצר הספרים ישנם בחורים שקוראים וכותבים שירה, סיפורים והגיגים. ומעל לכול מרחפת כל הזמן, אם כי לא תמיד באופן מורגש, הסיסמה "תורתם אומנותם".

עדן אביטבול הוא משורר, תסריטאי וכותב טור שבועי. כובעים וחליפות הוא ספר הפרוזה הראשון שלו והוא עיבוד מחודש לטור "סיפורים מהישיבה" שפרסם במשך ארבע שנים במוסף "מוצש" של "מקור ראשון". 

הסיפורים נכתבו מתוך שתי נקודות מבט: הראשונה היא פנימית, אותנטית, של מי שהיה בחור ישיבה בעצמו. השנייה היא של מתבונן מבחוץ וממרחק הזמן. שתי נקודות המבט מאפשרות מנעד פרוזאי שיש בו גם אהבה וגם ביקורת, גם חמלה וגם חשבון נפש, גם אמת עובדתית וגם בדיה. אבל רק בדיה כזאת שהיתה יכולה לקרות באמת.