אכן, לא הכול צריך לדעת.
מה בוער? מה כול כך דוחק שאי אפשר לדחותו להזדמנות אחרת?
האין ראוי ומפוכח יותר להתעלם, להשכיח ולטשטש עקבות?
הרי מה שלא ידוע אינו מאיים. לשם מה לנבור, לחטט ולסגור מעגלים? שיישארו פתוחים, ובאי ידיעה ננוחם.
בספרו של שרייבר הגיבורים נקלעים למצבים חסרי מוצא. כדי להיחלץ הם מנסים לנוע אחורה ולצדדים, אך נותרים לכודים בסבך שאלות שלא מקדמות אותם לשום מקום ולשום מטרה.
הספר חוצה סוגות, ויש בו מרומן המתח הקלאסי ומהפנטזיה, לעתים תוך איזכורים היסטוריים אמיתיים או מפוברקים.
הדיאלוגים קצרים, שנונים, תזזיתיים, ולא אחת הם קצוצים ומעורפלים. די להם, לקוראים, כמו אומר המחבר, בידיעה חלקית. ואת מה שהושמט או הוסתר מהם שיואילו להשלים מדמיונם.
לא הכול צריך לדעת, ספרו ה - 36 של שרייבר, מתיך את שלל מרכיבי כתיבתו הייחודית לכלל שלמות.