״כלום אפשר באמת לחיות כך, בשתי הדרכים?״
בשתי הדרכים הוא רומן פיוטי, שעוסק בגבול שבין החיים והמוות, באירועי חייהם הרגילים של בני אדם הנקלעים למערבולת ההיסטוריה, בריבוי הפנים של הכול.
עלילת הספר מתרחשת בפראג, בבית דירות אחד, בדירה אחת בקומה החמישית, ובבית הקברות אולשאני השוכן מעבר לכביש. כאן וגם שם דרים החיים והמתים בכפיפה אחת, וכל הנשמות כרוכות זו בזו.
לא רק בני האדם מדברים ברומן הזה. בגוף ראשון מדברים גם המזווה, הכרם, העור, מלאך אבן, מחמם־ידיים; וכן המהפכה – היא ההתקוממות העממית בפראג בשלהי מלחמת העולם השנייה – ואפילו תינוק שעוד לא נולד, ואולי מעולם לא היה אפילו עוּבר. וממילא נקודת המוצא של הכול היא כי באמת ובתמים אין הבדל בין המתים והחיים. אלה אף אלה נוכחים כל העת זה לצד זה – המוות הוא המשך החיים באמצעים אחרים.
בשתי הדרכים, מתאר בריאליזם מאגי סיפור נוגע ללב, עדין מאוד, על חיים קטנים בעידן שמסרב להיות קטן. זהו שיר הלל לעוצמה וליופי האנושי וכמובן לפראג, העיר הנפרשת במלוא יופיה ומסתוריותה.
המבקר דייויד ווהן כתב על בשתי הדרכים: "יש רומנים שמציעים מסע אל מקום אמיתי או מדומיין. אחרים לוקחים אותנו למסע אל עולמות הנפש. לעתים עולה בידו של סופר לעשות את השניים גם יחד. זהו המקרה של דניאלה הודרובה והרומן שלה".
תרגום ראשון לעברית של דניאלה הודרובה – מהסופרות החשובות והמקוריות בצ׳כיה בימינו.