הוא דפק שלוש דפיקות שנשמעו לו רמות מדי והמתין. אחרי כמה שניות נשמעו פסיעות נמרצות מעבר לדלת והנה רות מנדלסון ניצבה מולו. מיד זיהה את העיניים מן התמונה. שתי הצמות העבות נהפכו לאחת לבנה שהשתלשלה על כתפה. פניה יפות ומאירות חרף גילה. עגילי פעמונים קטנטנים והדורים עם ענבלי פנינים נתלו באוזניה. לבושה שמלה בירוק עז, ירוק של דשא בגרמניה, לא דשא בישראל, והיו לה רק שתי ידיים.
(מתוך "היד השלישית")
היתקלות אקראית בתמונה שבה נראית ילדה יהודייה בעלת שלוש ידיים מובילה את ההיסטוריון הגרמני ד"ר דניאל שמידט לצאת למסע בעקבותיה עד לקיבוץ שיבולים בישראל.
איך שרדה הילדה בעלת שלוש הידיים את אימי השואה? כיצד הגיעה דווקא לכאן? האם יש לה ילדים? הוא מבקש לגלות הכול. הוא מקווה שמאחורי התמונה המשונה הזאת טמון הסיפור שיצמיח את המחקר שיזכה אותו בתהילה ובזכותו יקבל סוף־סוף את הקביעות המיוחלת באוניברסיטת גתה.
היד השלישית הוא קודם כול סיפור אהבה, אהבה שלעתים די שאחד מבני הזוג יחזיק בה, אבל הוא גם סיפור על חולמים ומגשימים בארץ הזאת, על תעצומות נפש ועל בחירה בחיים. הספר לוקח את הקוראים למסע שמתחיל בפרנקפורט בשנת 1927, ממשיך לקיבוץ בישראל ושב לגרמניה של ימינו, עד לפתרון תעלומת היד השלישית. כאשר מעל לכול מרחפת ההכרה שבסופו של דבר, אף שבני האנוש יכולים להיות שונים מאוד זה מזה, הרי שבכל זאת אנחנו דומים.