גוף ראשון: נוכחת - מירי שטרן־לב

ביום שבו ראול לא מגיע למסיבת ההפתעה השבועית של ליליאן ושלו, טקס זוגי שהם מתמידים בו כבר עשרים וחמש שנה, ליליאן מבינה שמשהו נסדק. אבל היעדרותו של בן זוגה היא רק הרמז הראשון לכך שחייה עומדים להשתנות. שיחת טלפון מאלכס, קצין משטרה ותיק שהיה שותפה כשעבדה ככתבת פלילים, מקימה לתחייה פרשה שהסעירה את המדינה בשנות התשעים: "המתים הנעלמים", סדרת גופות שנעלמו באופן מסתורי עוד לפני שהספיקו להיקבר.
באתר בנייה במרכז הארץ מתגלה לפתע גופתו של זאב שטיגלר, הראשונה שנעלמה, כשהיא חנוטה בקפדנות מצמררת. אחריה נחשפים עוד ועוד סודות שנטמנו עמוק באדמה. כשהפרשה מתעוררת מחדש, ליליאן נסחפת בחזרה לתוך הצללים: בין גורמים רבי השפעה ששואפים לעצור את החקירה, דוחות פתולוגיים והדיי חיים שהושתקו, היא חוזרת להרגיש את מה שלכאורה כבר איבדה: חדות, תשוקה, ואולי גם תקווה. אלא שהיעלמותו של ראול מחייבת את ליליאן לפנות גם לחקירה אינטימית ומסוכנת בהרבה ולהבין ממה עשויה אהבה ארוכת שנים – ואילו סודות היא צופנת.
בסוד העניינים הוא מותחן אנושי וחברתי חכם, שבו חקירה פלילית וחקירה אישית הולכות ומתלכדות עד שאי אפשר להפריד ביניהן. זוהי חקירה שאינה עוסקת רק בעובדות, אלא בקשרי חברות ואהבה, במה שלא נאמר, ובהתמודדות עם הידיעה כשהיא חוצה גבול שאי אפשר עוד להסיג לאחור.
דורי מנור
בסוד העניינים הוא ספרה השלישי של סנונית ליס, מחברת הרומן כל הג'אז הזה (2017), שהיה לרב־מכר, תורגם לאנגלית והיה למועמד סופי לפרס ה־National Jewish Book Award האמריקאי, וקובץ הסיפורים הקצרים תשע דרכים להיפרד (2022), שזכה אף הוא לשבחי הקוראים והמבקרים. ליס (1980) נולדה וגדלה בקיבוץ עין שמר, עבדה כעיתונאית וכמבקרת מוזיקה וייסדה חברת תוכן. כיום היא מתגוררת בתל אביב עם בן זוגה, שני ילדיהם וחתול.

קשר מפתיע נוצר בין שני נוכחים בלוויה: במאי-מחזאי ידוע, ששנות פעילות רבות מאחוריו, ואישה חידתית הצעירה ממנו בשנים רבות. באופן מסתורי-כמעט מושכת האישה את הבמאי לביתה, ושם, על אחד הקירות, נגלית לו תמונת אישה. האישה מוכרת לו. 

תמונת האישה שעל הקיר היא המפתח לסיפור כולו, אבל היא טומנת בחובה תמונה נוספת – תמונתו של הבמאי עצמו, שהייתה תלויה על קיר אחר בבית אחר. 

אט-אט פורשת האישה הצעירה את הסיפור, סיפור הקשור בעברו של הבמאי ובלילה סוחף אחד, בג'יפ צבאי. הסיפור, שהודחק בזיכרונו של הבמאי, ורק עתה הוא שב ועולה, מקבל חיים חדשים בשעה שהוא מסופר מפיה של האישה הצעירה. בדיאלוג הזהיר שנרקם בין השניים, כשיחה הנעה בין שתיקה לדיבור, עולות שאלות על חיים שכבר נחוו ועל כאלה שעוד אפשר לחיותם, על כתיבת הסיפורים של חיינו. 

זהו סיפור על תשוקה ועל מוות, סיפור שכמו מבקש לא להיקבר עם המתים. כדברי הסופר האמריקני ויליאם פוקנר בספרו "רקוויאם לנזירה": "העבר לעולם איננו מת. הוא אפילו לא עבר."

צביקה ניר הוא סופר ומשורר, מכהן בשנים האחרונות כיו"ר אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל. ספריו הקודמים: אלוהי התשוקות הבוערות, אמת, אוטהון, זמן הלב, היד שהוציאה אותי להורג (כולם בהוצאת הקיבוץ המאוחד).