חנות ספרים מול האגם

ארבע חברות ותיקות מתאחדות אחרי חמישים שנה. מה כבר יכול להשתבש?

בשנות ה־ 70, הבנות חלקו דירה והיו החברות הכי טובות: זארה, הדיווה, שכבר אז הייתה שחקנית מפורסמת; ולרי, עורכת הדין הקשוחה; ג'קי, הפרועה בחבורה ופולין, המופנמת והשקטה. אבל מאז עברו חמישים שנה, החיים התקדמו, הבנות השתנו. או שלא? 

כשהן נפגשות מחדש במסיבת יום ההולדת ה־ 80 של זארה, הן לא מעלות על דעתן שעד מהרה ימצאו את עצמן גרות יחד שוב. ועוד בריביירה הצרפתית. נחמד להיות שוב שותפות לדירה, כמו בימי הזוהר שלהן. אבל כשזארה חושפת את הסיבה האמיתית שבגללה ביקשה מהן לעבור לגור איתה, הדברים מקבלים תפנית מפתיעה.

הבנות נאלצות להתמודד עם השדים שלהן באור הזרקורים של התקשורת, תחת עינה הבוחנת של המשטרה ותוך התחשבות במצב רוחו של תוכי אחד זועם. חייהן יוצאים משליטה, ללא ספק. האם הן יכולות להציל את החברות שלהן וזו את זו?

הבנות הוא סיפור מצחיק ונוגע ללב על חברות אמת שעומדת במבחן הזמן ויש לה את הכוח לרפא מכאובים. בלה אוסבורן הבריטית פרסמה ספרים רבים שזכו להצלחה ולאהבת הקוראות והקוראים. הבנות הוא ספרה הראשון שרואה אור בשפה העברית.

בשנת 1914, ערב מלחמת העולם הראשונה, מחליט מֵהְמֵט גֵ'מַאל עַזְמִי בֵּיי, מושל וִילַאיַת בּיירות (פרובינציית ביירות העות'מאנית) לשלוח שני משכילים צעירים ערבים למשימה ייחודית: מסע תיעודי במחוזות הפרובינציה. המושל מבקש מהשניים, רפיק אלתמימי ומֻחמד בּהג'ת, לקבל עדכון מפורט על הנעשה בפרובינציה שלו – המבנה החברתי, המצב הכלכלי, המאפיינים הדתיים והמנהגים התרבותיים. השניים מקבלים על עצמם את המשימה: הם מצטיידים בכלי כתיבה, בצידה, במטבעות ובשטרות כסף, ויוצאים לדרך.

הדיווח על מסעם הראשון פורסם בכותרת וילאית ביירות, וראה אור בערבית ובתורכּית עות'מאנית בשנת 1917. כעת הוא מופיע לראשונה גם בעברית, ומאפשר לקוראים ולקוראות להשקיף על הארץ ועל המרחב שמעבר לה, מנקודת מבט ייחודית, דעתנית, לעיתים קרובות מתנשאת או אליטיסטית, אך פטריוטית. המחברים מתארים בפרטי פרטים את החיים שהתנהלו בארץ – של מוסלמים, נוצרים, שומרונים ויהודים; של תושבי כפרים, שבטים בדואיים, עיירות וערים. דיווחם כולל נתונים וראיונות, מובאות ממקורות רשמיים, זיכרונות ושירים עממיים.

הגרסה העברית מוערת, וכוללת אחרית דבר מאת פרופ' אבי רובין, ומסה על חשיבות ההיבט החקלאי בספר, מאת ד"ר בסמה פאהום.

בשנת 1909 נאלצות אוליב בת האחת–עשרה ואחותה המאומצת נֶסָה בת השש, בת לשבט הצ’וקטאו, לברוח מביתן. הן נמלטות ליער, שבו מנסים ילדים רבים מהשבט לשרוד לאחר שגורשו מבתיהם. מרבית המבוגרים רואים בילדים הללו מטרד, אבל ישנם בודדים החושבים שהם זכאים לשוויון זכויות, ביטחון והשכלה. בליבה של אוליב ניטעת תקווה. היא משאירה את נסה חבויה ביער ויוצאת כל בוקר לעבוד תמורת פרוטות. בערב, שתיהן חולמות על עתיד אחר.
ב-1991 מגיעה ואלרי, אם יחידנית, לעבוד בפארק לאומי הנמצא על האדמה שהייתה שייכת לשבט הצ’וקטאו. היא האישה היחידה בצוות שומרי הפארק, ועד מהרה היא מבינה שלמקום חוקים משלו. עמיתיה ממדרים אותה ולא בוטחים ביכולותיה, למרות ניסיונה הרב. היא מגלה במקרה שימים ספורים קודם לכן נמצאה במקום מערה עם שלוש גופות, ושבחור צעיר נעלם בשטח הפארק ואיש אינו מחפש אחריו. מדוע הנושאים לא מטופלים כראוי? ומדוע זה הוסתר ממנה? ואלרי מחליטה לפעול בהתאם למצפונה, למרות ההשלכות הצפויות לה.
שורשים של תקווה הוא סיפורן של נשים וילדות אשר חיות בעולם הנשלט בידי גברים תאבי ממון וכוח, אך נלחמות על מקומן ולמען החלשים מהן. זהו סיפור מכמיר לב ומלא עוצמה על כוחן של נשים לחולל שינוי עמוק, שמשנה את פני החברה.
ספריה של ליסה וינגייט נמכרו עד כה במיליוני עותקים ברחבי העולם.
שני ספריה הקודמים, ‘לפני שהיינו שלך’ ו’ספר החברים האבודים’, ראו אור בעברית בהוצאת מודן והפכו לרבי–מכר.
“סיפור כובש על היסטוריה שמעט מאוד ידוע עליה.״ פיפל