מה מניע את גלגל ההיסטוריה?
אולי אלה הכוחות הפוליטיים. אולי זו הפסיכולוגיה של בני אדם. אולי הכול תגובה לסביבה ואקלים. אולי להתפתחות הטכנולוגיה.
גדי היימן לוקח את קוראיו למסע מסחרר שמתנהל בשני צירים:
הציר האחד הוא ציר הוויכוח של מי שעוסקים בדיוק בשאלה הזאת: מהו הגורם המכריע שמעלה ומוריד ציוויליזציות, שמוציא אומות למלחמה, שמנפץ חלומות קהילתיים לרסיסים, ששולח בני אדם למסעות הגירה. גיבון ופוקוימה, קיגן ודיימונד, טוינבי והגל. כל אחד והמבט המיוחד שלו על תולדות האנושות.
הציר השני הוא ציר עלילת ההיסטוריה: תעלומת הקריסה של האימפריה הרומית, חידת עליית הנצרות, ניצחון המערב על המזרח, חשיבותה של השליטה בשוק דגי ההרינג, התפשטות המגפות והשפעתן. הימן מדלג במיומנות מהאשורים, לסינים, ליוונים, ליהודים, למונגולים. ממלחמות של האימפריה הפרסית, למלחמות של האימפריה האצטקית. הממלוכים הובסו בקרב מרג' דאבק, חניבעל בקרב זאמה, האינקה בקרב מול חייליו של פיסרו הספרדי. היימן מספר על כל אלה, כדי ללמוד מכל אלה.
התוצאה היא ההיסטוריה, רשומון. חגיגה ססגונית של אירועי עבר באולם של מראות, שבכל אחת מהן משתקפת תמונה קצת אחרת. וגם חגיגה של תובנות חשובות. אחת מהן פשוטה: השינויים הגדולים ביותר בהיסטוריה אינם תמיד תוצאה מיידית של אירועים דרמטיים כמו מלחמות, מהפכות או המצאות סנסציוניות, אלא תוצר של תהליכים איטיים שתוצאותיהם מתבררות רק לאחר זמן.
הנה, עברנו מהיסטוריה למשהו שנשמע כמעט כמו אקטואליה. משהו שכדאי לזכור כל יום: השינויים הגדולים אינם תמיד תוצאה של אירועים דרמטיים. לפעמים הם תוצר של תהליכים שתוצאותיהם מתבררות רק לאחר זמן.
שמואל רוזנר