"כשקמתי, סחרחורת, בחילה. קרעי הבגדים צנחו אל רגלי. התנודדתי אל חדר האמבטיה דרך הפרוזדור, על פני האלמנה המתייפחת. הקאה. הפנים הירוקות במראה, החתיכות בכיור. ישבתי שפופה על דופן האמבטיה, לא העזתי לשטוף, כי שוב ושוב עלה קיא בגרוני והמים בדלי הרחצה מעטים כל כך. אז אמרתי בקול: לעזאזל! וגמרתי אומר."
היא גמרה אומר לשרוד. הימים ימי התבוסה האחרונים של גרמניה הנאצית וימי הכיבוש הסובייטי בברלין. בעיר המופצצת, המורעבת והמושפלת זומן הגורל הקשה מכל לנשים: עשרות אלפי נשים נאנסו אז, מנערות ועד זקנות. הנשים הגרמניות היו טרף לכל יצריהם של החיילים הסובייטים, לא רק יצרי גוף כי אם גם יצרי הנקם על מעשי ההתעללות והטבח הנוראים שעשו הגרמנים בארצם שלהם.
הספר "אישה בברלין" מביא - במסמך נדיר, יחיד במינו - את סיפורה של אחת הנשים האלה, אישה שניחנה בכישרון כתיבה, בחריפות שכל ובעין רגישה וחדה. זהו סיפור מרשים של הישרדות, אבל גם הרבה יותר מזה: ברשימות יומן שכתבה מדי יום ביומו באותם שבועות דרמטיים היא מתעדת לא רק מה שעובר עליה אלא גם את הקריסה הגמורה, החומרית, הרגשית והאידאולוגית, המתחוללת סביבה - את חורבנה של מציאות נפשעת של שתים-עשרה שנים, שהיא וסובביה היו שותפים לה, אם במעשה ואם במחדל.