פרידל דיקר ברנדייס (1944-1898), ציירת וינאית שלימדה אמנות בטרזינשטט ונספתה באושוויץ, מביטה לאחור על חייה. למרות הכול, היא מתעקשת להאמין בחמלה אנושית, בתבונה שמימית ובאמנות: ״האסתטיקה היא הערכאה האחרונה, המפלט האחרון, המנוע האחרון שדוחק בנו להמשיך לעבוד כדי להציל את עצמנו מכוחות שאיננו יכולים להם.״
פרידל, שנכתב ברוסית ותורגם לעברית ביד אמן, הוא רומן ביוגרפי לופת ומטלטל, המתבסס על חומר תיעודי. הקריאה בו חושפת את פלא החיים ואת יופיים לצד האכזריות והסכנה; את צבעי הקשת הבוהקים לצד גוני השחור והאפור; את היצירתיות וההתלהבות הילדית לצד החידלון והשיממון.
את המארג הזה טווה אישה מופלאה בשם פרידל, שכך תיארה אותה תלמידתה הלגה קינסקי (2020-1930): ״בוקר אחד הופיעה בחדרנו אישה קטנה עם שיער קצר מאוד ועיניים חומות גדולות; התקיפות של הליכתה והאנרגיה שלה כבשו אותנו, הכניסו אותנו לקצב אחר לגמרי... קיבלנו אותה ללא היסוס והתמסרנו לרוח החדשה... רוח של חופש. בנוכחותה הכול הצליח, כאילו קרה מעצמו.״