השירותים החשאיים הם מכשיר מרכזי של כל מדינה שממלאת תפקיד (אפילו בלית ברירה) על לוח השחמט הבינלאומי.
ב"שם הצופן: יוליסס" מתאר אדמירל מרטיני את פועלם של השירותים החשאיים האיטלקיים, תוך התייחסות למערכת היחסים המורכבת ביניהם לבין העיתונות והמערכת הפוליטית. בספרו גם חושף אדמירל מרטיני פרטים בלתי ידועים על שיתוף הפעולה החשאי בין שירותי המודיעין של ישראל ואיטליה.
האדמירל פולביו מרטינן הוא פטריוט איטלקי גאה, שהקדיש את חייו לשירות המולדת. הוא עשה זאת כמפקד אחת מספינות הדגל של הצי האיטלקי ואחר - כך על היבשה - בתפקידי מודיעין שונים עד שטיפס ועלה לתפקיר ראש השירות החשוב ביותר באיטליה, ה - ,SISMI שמקביל ל"מוסד" אצלנו.
מרטיני הוא גם אחד מקומץ קטן, שניים - שלושה ראשי מודיעין זרים, שמדינת ישראל חייבת להם חוב גדול, מפני שנרתמו לסייע לה יותר אחרים.
שירותי מודיעין וגופי ביטחון למיניהם ברחבי העולם אינם להוטים בדרר - כלל לשתף אחרים במידע רגיש, שאספו.
ובכל זאת קשה להגזים בחשיבות הקשרים הללו עם קהילות המודיעין הזרות, שמוסיפים פרטים חיוניים למאגר המידע שנמצא בידי כוחותינו. לפעמים די בפרט אחד או שניים שמתקבלים מבחוץ, להשלים את הפאזל החסר בתמונת המודיעין שלנו.
מבין שירותי הביון האירופאייים הקשר לנו עם המודיעין האיטלקי היה חשוב במיוחד. החשיבות נבעה, בין השאר, מן העובדה ש"המוסד" האיטלקי היה אחראי מטעם ברית נאט"ו לאיסוף מידע ומעקב אחר המתרחש במדינות אגן הים התיכון. היעדים המשותפים לאיטלקים ולנו יצרו כר פורה לשיתוף פעולה בינינו.
(מתוך ההקדמה לספר שכתב נחום אדמוני).