לְאַחַר מַסָּע אָרֹךְ בָּאֳנִיָּה מֵהֹדוּ שְׁטוּפַת הַשֶּׁמֶשׁ מַגִּיעָה שָׂרָה קְרוּ בַּת הַשֶּׁבַע עִם אָבִיהָ הֶעָשִׁיר לְלוֹנְדוֹן הָאַפְרוּרִית. הִיא מַתְחִילָה לִלְמוֹד בִּפְנִימִיַּת הַבָּנוֹת שֶׁל מִיס מִינְצִין חֲמוּרַת הַסֵּבֶר, הַמִּתְיַחֶסֶת אֵלֶיהָ תְּחִלָּה כְּאֶל תַּלְמִידָתָהּ הַמָּעֳדֶפֶת - נְסִיכָה קְטַנָּה וּמְפֻנֶּקֶת.
אַךְ אָז מַגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה הַמְּשַׁנָּה אֶת חַיֶּיהָ שֶׁל שָׂרָה: אָבִיהָ הָאָהוּב מֵת וּמוֹתִיר אוֹתָהּ חַסְרַת כָּל. בְּרֶגַע זֶה מִתְגַּלֶּה פַּרְצוּפָהּ הָאֲמִתִּי שֶׁל מִיס מִינְצִין. הִיא מַחְר...
אַךְ רוּחָהּ שֶׁל שָׂרָה אֵינָהּ נִשְׁבֶּרֶת. בְּעֶזְרַת יְדִידֶיהָ הַטּוֹבִים, דִּמְיוֹנָהּ הֶעָשִׁיר וֶאֱמוּנָתָהּ בִּבְנֵי־הָאָדָם, הִיא מִתְגַּבֶּרֶת עַל הַמִּכְשׁוֹלִים וּמוֹכִיחָה שֶׁנְּסִיכָה תָּמִיד תִּשָּׁאֵר נְסִיכָה.
סִדְרַת הַרְפַּתְקָה מְגַלֶּמֶת אֶת הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁלָּנוּ לְסִפְרֵי קְלָאסִיקָה לִילָדִים וְנֹעַר - אוֹתָם סִפְרֵי אַהֲבָה וְהַרְפַּתְקָאוֹת, עֲתִירֵי דִּמְיוֹן וְקֶסֶם, שֶׁגִבּוֹרֵיהֶם כּוֹבְשִׁים אֶת דִּמְיוֹנֵנוּ כְּבָר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים. פָּנִינוּ לְמֵיטַב הַסּוֹפְרִים הַיִּשְׂרְאֵלִים, וּבִקַּשְׁנוּ מֵהֶם לִבְחוֹר סֵפֶר שֶׁאָהֲבוּ כִּילָדִים, שֶׁבִּזְכוּתוֹ הָפְכוּ לְסוֹפְרִים בְּעַצְמָם. כָּל סֵפֶר “מָצָא לוֹ אֶת הַסּוֹפֵר שֶׁלּוֹ, שֶׁתִּרְגֵּם אוֹתוֹ לְעִבְרִית וְהוֹסִיף אַחֲרִית דָּבָר.