"הקוסמוס היווני הוא התמונה הבהירה מכל של אחדות המחשבה והמעשה. הוא ממשיך להתקיים אפילו בימים אלו, אף שיסודותיו נפוצו מזמן לכל רוח. תמונת יוון, למרות היותה דהויה, שורדת כאב־טיפוס של הנס שחוללה הרוח האנושית. עם שלם [...] התעלה לדרגה שאיש לא הגיע אליה מעולם לפני כן ואחרי כן. זה היה מעשה נסים."
"אין זה אור של אזור הים התיכון בלבד, זה דבר־מה נוסף, משהו שאין לרדת לעומקו, משהו קדוש. כאן חודר האור היישר לנשמה, פותח את השערים והאשנבים של הלב, עושה אותך עירום, חשוף, מבודד בתוך אושר מטפיזי עילאי."
ב־1939, ערב מלחמת העולם השנייה, נענה הנרי מילר להזמנתו של ידידו, הסופר האנגלי לורנס דארל, תושב האי קורפוּ באותה העת, ומגיע מפריז לביקור ביוון. הענק ממָארוּסִי, תיעודו של מסע זה שראה אור לראשונה ב־1941, נחשב בעיני מבקרים רבים פסגת יצירתו של מילר ואין ספק שהוא שונה מאוד מכל ספריו האחרים. אין זה יומן מסע במובן הרגיל של המילה. הביקורים באתרים השונים, המפגשים שלו עם אנשים ועם האירועים הקטנים של היום־יום, כל אלה אינם אלא שלד עלילה, מסגרת חיצונית למסע המטפיזי המרתק המתחולל בנפשו של הסופר.
הענק ממָארוּסִי הוא שיר אהבה ליוון, מזמור הלל לנופיה ולאנשיה, ובייחוד לעברה המפואר ולמורשתה התרבותית והרוחנית.