בספר זה מתריע מיכאל באלינט שטיפול המדגיש פירושים לא יעזור למטופלים המתמודדים עם חוויות ראשוניות טראומתיות, שיצרו "שבר בסיסי" בנפשם. איתם יש לגשר על תהום, ולחפש "מה שמצוי מערב למחוזות המילים". הוא שולל הן את רעיון הנרקיסיזם הראשוני של פרויד והן את אמונתה של קליין בשנאה ראשונית. בכתיבתו הבהירה מפתח באלינט מושגים מרכזיים כמו ההבחנה בין רגרסיה שפירה לממאירה, ההבדל בין אוקנופילים לפילובטים והאפשרות להתחלה חדשה הצומחת מתוך חוויית הטיפול.