ההימור האחרון של היטלר - יד שניה

הרייך הגרמני השני התקיים בשנים 1918-1871. הוא קם ונפל במלחמה. שתי דמויות דומיננטיות נקשרות לשמו: הנסיך אוטו פון ביסמרק והקיסר וילהלם השני. אולם יותר מכל נקשר הרייך השני לזה שבא אחריו: הרייך השלישי ההיטלראי.האם אכן בישר הרייך השני את עלייתו של הרייך השלישי? האם הוקם בדם וברזל, ומלחמה ומילטריזם מאפיינים את 47 שנות קיומו? איזה תפקיד מילא ביסמרק במדינה הגרמנית? האם היתה זו יצירה פוליטית אנכרוניסטית או הרכב פוליטי בו מודרניות ושמרנות ממלאים תפקיד זה לצד זה?על שאלות אלו ואחרות עונה קובץ המאמרים שלפנינו. לראשונה נחשף הקורא הישראלי לפירות מחקריהם של חוקרים גרמנים, אנגלים, אמריקנים וישראלים העוסקים כמעט בכל היבט אפשרי של תקופת הרייך השני עד מלחמת העולם הראשונה: החל מטכניקות שליטה ומניפולציה שהפעיל ביסמרק, דרך ניתוח המשברים הכלכליים שאפיינו את התקופה, חיי הקתולים והיהודים הגרמנים וכלה בתיאור דפוסי הקריאה, מנהגי השתייה והטעם של ההמון הגרמני. מן הספר עולה כי ``הרייך חסר המנוחה`` התאפיין בריתמוס חיים תוסס ליברלי ומודרני.

ב-1942 שלח מטה הגסטפו בצרפת הודעה דחופה: "זו המרגלת המסוכנת ביותר של בעלות הברית. אנחנו מוכרחים למצוא ולחסל אותה."

האישה שעליה דיברו היתה וירג'יניה הוֹל, אשת חברה אמריקאית מבולטימור שהצליחה בכוח השכנוע להתקבל לשורות "מנהלת המבצעים המיוחדים", ארגון הביון הבריטי שכונה "משרד הלוחמה הבלתי ג'נטלמנית" של צ'רצ'יל. היא היתה לאישה הראשונה שבעלות הברית שלחו אל מעבר לקווי האויב, ולמרות נכותה (רגל תותבת) עזרה להצית את אש הלהבה של הרזיסטנס הצרפתי וחוללה מהפכה בלוחמה החשאית כפי שאנו מכירים אותה.

וירג'יניה הקימה רשתות ריגול שנפרשו בכל רחבי צרפת, הנחיתה מהשמים כלי נשק וחומרי נפץ והיתה אישיות מרכזית בפעילות הרזיסטנס. גם בזמן שפניה התנוססו על פני כרזות "מבוקשת" ופרס הוכרז על ראשה, וירג'יניה סירבה שוב ושוב לפקודות שהורו לה לעזוב את המקום. כשהכיסוי שלה נחשף לבסוף, היא נמלטה וסיכנה את חייה בחציית הרי הפירנאים ברגל עד לספרד. ואולם היא חזרה שוב לשטח האויב, נחושה להציל עוד חיי אדם, ובמלחמת גרילה שנחלה הצלחה כבירה עזרה לשחרר אזורים רבים בצרפת מידי הנאצים לאחר יום הפלישה לנורמנדי.

סוניה פרנל חושפת כאן לראשונה, על סמך מחקר חדש ומעמיק, את מלוא חייה החשאיים של וירג'יניה הול. זהו סיפור מעורר השראה שעוסק בגבורה, בחייהם של מרגלים ובניצחון אישי בתנאים של מצוקה אדירה. אישה ללא חשיבות הוא סיפורה עוצר הנשימה של אישה אחת שעקשנותה ונחישותה עזרו לניצחון במלחמה.

מלחמת העולם השנייה פרצה באוגוסט 1939 בפאתי מנצ'וריה שבצפון סין, והסתיימה בדיוק שש שנים אחר כך בפלישה הסובייטית לצפון סין. המלחמה באירופה נראתה תלושה לגמרי, לכאורה, מהמלחמה באוקיינוס השקט ובסין – אבל האירועים שהתרחשו בשני צדדיו המנוגדים של העולם השפיעו רבות אלה על אלה. גדול האסונות בהיסטוריה, שחבק עולם ומלואו באמת ובתמים, השפיע על השקפות הדורות הבאים ועל תפיסותיהם יותר מכל עימות אנושי אחר.

בכישרון מספר־הסיפורים שלו, שעשה את "סטלינגרד", את "נפילת ברלין" ואת "הפלישה לנורמנדי" לרבי־מכר בינלאומיים, מכנס אנטוני ביוור יחדיו את כל היבטיה של מלחמת העולם השנייה בדרך חדשה לגמרי. בהסתמך על הניתוחים ועל המחקרים העדכניים ביותר, ובכתיבה בהירה ומלאת רגש, הוא מצרף את חלקי התמונה המלאה אלה לאלה בסיפור עלילה מרתק המשתרע מצפון האוקיינוס האטלנטי אל דרום האוקיינוס השקט, מערבות הצפון המושלגות ועד מדבריות אפריקה הצפונית והג'ונגלים של בורמה, מהאיינזצגרופן של הס"ס בשטחים הכבושים, עבור בגדודי העונשין שאליהם גויסו אסירי הגולאג וכלה באכזריות שלא תיאמן של מלחמת סין–יפן.

הכרעות מוסריות הן הבסיס לכל דרמה אנושית, ושום תקופה אחרת בהיסטוריה לא העמידה דילמות גדולות יותר – למנהיגים ולפשוטי־העם – ולא סיפקה דוגמאות שכאלה לטרגדיות אישיות והמוניות, לשחיתות הפוליטיקה של הכוח, לצביעות אידיאולוגית, לשיגעון הגדלות של מצביאים, לבגידה, לפרוורסיה, להקרבה עצמית, לסדיזם בל־ייאמן ולנדיבות בלתי־צפויה. הגם שיריעת סיפורו של ביוור היא הגדולה ביותר שבגדר האפשר, בשום פנים אין הספר מתעלם ממנת חלקו של האדם הפשוט, חייל או אזרח, שחייו נשחקו עד דק בידי הכוחות האדירים שפרקו כל רסן במלחמה הנוראה ביותר בהיסטוריה.