הרעב הגדול

"הָרֶוַח שֶׁבֵּין הַמִּלִּים מְדַבֵּר", כותבת אילה אלבאז בספרה חורים של משמעות. ואכן, שירים רבים בספר כמו מבליחים מתוך הדף הלבן ושבים אליו, מותירים אחריהם הד. תחילה, אלבאז מצביעה על טשטוש הפער שבין אירועים בסדר גודל קוסמי ואלה שנדמים שגרתיים. כך למשל, היא "מְחַפֶּשֶׂת בְּ־Ynet אֶת גּוֹג". אך לצד תמציתיות, מודעות עצמית ונימה אירונית, היא לוקחת צעד נוסף, הופכת את הגיחוך על ראשו וחושפת תקווה ואמונה אל מול ועל סף הייאוש.

דווקא ברגעי הכניעה, בהפניית הקשב לפחד ולחולשה מתוך חמלה, נגלה לה – ולנו, הקוראים – היופי. באהבה שאיננה מבקשת לבטל את הצרימה שנשמעת כמו "צְלִיל פְּסִילָה בְּמִשְׂחַק מַחְשֵׁב יָשָׁן", אלא להכיר בה. באמונה שאיננה חפה ממבוכה ומתסכול, מנפילה וקימה, מהתמודדות עם מוסכמות חברתיות, ציפיות ואכזבות – ובכל זאת מצליחה לבסוף "לָשׁוּב / אֶל / חֵיקְךָ / בִּמְנוּחָה".

יוני דוד

ד"ר אילה אלבאז היא סופרת, משוררת ועובדת סוציאלית קלינית. ממקימות מיזם "מקליפות עושים ריבה" – שירה במרחב הציבורי, ומיזם המדגרה לנשים כותבות. שיריה פורסמו במגוון כתבי עת, ועובדו בשיתוף פעולה ליצירות מחול מבוססות שירה, מדבקות, מגנטים ופנזינים, מתוך רצון בהנגשת השירה לקהל הרחב. חורים של משמעות הוא ספר השירה הראשון שלה שיוצא באופן מסורתי. קדם לו הספר גלויות שהוציאה בתגובה למלחמה, כספר שירה מפורק.