אהבת חיי

דַּבֵּר, זיכרון מחזיק פרקי זיכרונות של ולדימיר נבוקוב, מגדולי הסופרים במאה העשרים. נבוקוב שב בו אל ילדוּתו ואל חייו הבוגרים, אל חיי המשפחה, הכתיבה וההגירה, ומעצב את קורותיהן לכדי יצירת מופת אוטוביוגרפית, הנוגעת בחוויית החיים ובזיכרון המכונן אותה. כיום נחשב דַּבֵּר, זיכרון על ידי רבים לא רק לאחד מספריו האהובים ביותר של נבוקוב, אלא לפסגת יצירתו.

תרגום חדש זה, לפי המהדורה המורחבת של הספר שראתה אור ב־1999, כולל – לראשונה בעברית – את פרק הסיום, "הפרק השישה־עשר", שנגנז מטעמים עלומים ודבר קיומו היה במשך שנים רבות בחזקת שמועה בלבד. המתרגמת לאה דובב הוסיפה לספר הערות והקדמה מאירת עיניים, המתייחסת לשינויים בפרשנות יצירתו של נבוקוב עם השנים.

אילו רחוב ביל היה מדבר הוא היה מספר על אהבתם של טיש ופוני, סיפור על מאבק, נאמנות, כמיהה ותקווה שגוברים על ייאוש ואי־צדק. ברומן נועז זה של ג'יימס בולדווין מובא סיפורם מפיה של טיש בת התשע עשרה, לאחר שארוסה פוני, שהיא נושאת את ילדו ברחמה, נופל קורבן לעלילת שווא ונכלא באשמת פשע נורא על לא עוול בכפו. המאבק לטיהור שמו נקרא בתזזית של תשוקה ועצב. הדרמה שוברת שיאים כשטיש וכמה מבני המשפחה מקריבים הכול למען שחרורו של פוני, בשעה שאחיותיו ואימו בוחרות להתנער ממנו. המתחים בין שחורים ללבנים, הפערים בין אלה שיש להם לאלה שאין להם עוטים כסות דרמטית בסיפור אהבה מרגש וכובש, בוטה ולא מתפשר, שדמויותיו החיות, הממשיות כל כך, נחרתות בנשמות הקוראים ומעניקות לו איכות על־זמנית.

אם רחוב ביל היה יכול לדבר הוא מהרומנים הנודעים של ג'יימס בולדווין, מחבר ארץ אחרת, שראה אור בספרייה לעם ב־2019. הרומן עוּבד לסרט קולנוע זוכה פרסים ב־2018.