גאווה ודעה קדומה

תארי לך שאת דורכת על אדמה זרה ואת מטופלת בפעוט קטן.
תארי לך שאין לך מסמכים מזהים ואת נחשבת לפליטה.
תארי לך שארץ מוצאך היא ארץ אכזרית שמתנכלת ליושבים בה ועלולה לפגוע בשבים אליה.
תארי לך שאת לא מכירה את השפה והמנהגים של הארץ הזו, ואת צריכה לדעת לשחות במים שנזרקת אליהם, אחרת תטבעי.
תארי לך שאת אישה צעירה הצמאה נואשות לאהבה וליד מחבקת.
תארי לך שבתור פליטה מארץ עוינת, את מסומנת ונידחת.
תארי לך שרק יצר החיים דוחק בך להמשיך להילחם כנגד כל הסיכויים.
תארי לך...

הסופרת האיראנית רענה סולימני, אשר בעצמה היגרה מאיראן לשוודיה, שופכת בפני הקורא את הלבטים, הפחדים והרגשות של צעירה יהודייה שבורחת מאיראן עם בנה הפעוט ומחפשת מפלט בשוודיה הקרה. את המסע הזה מלווים פחדים קיומיים, איבוד עצמי, התמודדויות עם תחושת הזרות והתלישות, וכן התמודדות עם השלכות של אהבה שמימית אחת. 

הסופרת נוברת בנבכי נפשה של גיבורת הספר ומעבירה לקורא את רגשותיה, עד שהוא נכנס לנעליה ועובר איתה את המסע המפרך בארץ הזרה.

הסופרת מרגישה את עצמה כיוליסס, שהיה גיבור יווני מיתולוגי, מלך של אי קטן. אחרי המלחמה לקח לו עשר שנים לחזור אל ארצו. כששאלו אותו מה שמך, הוא אמר, "קוראים לי אף אחד!" תסמונת יוליסס מאפיינת את תחושת הזרות והתלישות שמרגישים מהגרים חדשים בארץ זרה שאיננה שלהם.

הבחירה של סופרת מוסלמית לכתוב ספר מנקודת מבטה של אישה יהודייה היא בחירה הנובעת מהאמפתיה שהיא חשה כלפי מיעוטים או קבוצות חלשות.