קרמר החתול ישן כל הזמן

כְּשֶׁעַלְמָה חוֹשֶׁשֶׁת בִּזְמַן שִׁעוּר, הִיא מִתְנַמֶּכֶת, שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתָהּ. וְהַפַּעַם הִיא חוֹשֶׁשֶׁת בִּמְיֻחָד, כִּי זֶה הַתּוֹר שֶׁלָּהּ לְהַזְמִין אֶת אָבִיהָ לְסַפֵּר לְיַלְדֵי הַכִּתָּה עַל הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ. אָמְנָם הָעֲבוֹדָה שֶׁל אַבָּא נִרְאֵית מְשַׁעֲמֶמֶת, אֲבָל הוּא עַצְמוֹ בִּכְלָל לֹא מְשַׁעֲמֵם. אָז לָמָּה עַלְמָה מֻדְאֶגֶת? וּמָה קָרָה לַיְּלָדוֹת וְלַיְּלָדִים כְּשֶׁהֵם פָּגְשׁוּ סוֹף-סוֹף אֶת אַבָּא שֶׁלָּהּ?

סִפּוּר מַפְתִּיעַ, מוֹתֵחַ, מְשַׁעֲשֵׁעַ, מְרַגֵּשׁ, וּבְעִקָּר מָלֵא חֹם אֱנוֹשִׁי. סִפּוּר עַל הַגָּלוּי וְהַנִּסְתָּר, עַל כּוֹחָהּ שֶׁל אִישִׁיּוּת יוֹצֵאת דֹּפֶן, וְעַל קֶשֶׁר מְיֻחָד בֵּין אָב לְבִתּוֹ.

הַסִּפְרִיָּה שֶׁלִּי הִיא סִדְרָה הַמְּיֹעֶדֶת לִילָדִים וְלִילָדוֹת שֶׁמַּתְחִילִים לִקְרֹא לְבַד. סִפְרֵי הַסִּדְרָה כּוֹלְלִים כִּשְׁלֹושׁ מֵאוֹת מִלִּים בִּלְבַד וּמַצִּיגִים סִפּוּרִים מוֹתְחִים, מְבַדְּרִים וְנוֹגְעִים לַלֵּב, מְלֻוִּים בְּאִיּוּרִים מַרְהִיבִים שֶׁמּוֹסִיפִים לַחֲוָיַת הַקְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנָה. מַטְּרַת הַסִּדְרָה לְלַמֵּד לִקְרֹא בְּעֶזְרַת סִפּוּרִים טוֹבִים, וּבְמַקְבִּיל לְעוֹדֵד אֶת אַהֲבַת הַסִּפְרוּת וְהַקְּרִיאָה.

סִיַּמְתֶּם לִקְרֹא? צִבְעוּ אֶת סִימַן הַקְּרִיאָה בָּעַמּוּד הָאַחֲרוֹן!