מה שלמעלה ומה שלמטה. ישעיהו ליבוביץ. דיאלוגים עם טוני לביא. ההכרה התכליתי היא להכיר את התכונה האחת שיש אלוהים, והיא שהוא אלוהים, וכל מלה נוספת עליו רק גורעת... אם יש 'אני', אז אינני נקבר ומה שנקבר זה לא אני, זאת גופה אבל לא אני... אין לנו שום הבנה מדוע יש דיפרנציאציה מינית, מדוע הטכניקה של מתן הכרומוזומים שונה... האם יש משמעות לחשיבה על מהות נצחית כאשר האדם גזור לחשוב במסגרות של זמן?... ה'צורה' בצורותיה השונות היא המממשת בתודעתנו את מושג החומר... אם היה מסך המסתיר מן האדם את האמת כשהיא לעצמה יורד מעיניו, הוא היה מגלה שהמציאות שלנו, ה'יש' שלנו, הוא בעצם 'אין'... ההמון כמובן אינם מביניםשמים בפוטנציה אינם המים שהם מכירים במציאות... הכוח השכלי שהוא אלוהי הוא הצוחק על הגמל ורוכבו, על הערכים הדמיוניים... מאחר שבני - אדם אינם שווים, צריך לשרור משטר של אי - שוויון, וזהו הצדק... הנפש היא סגולה של האדם החי, היא חלק של חייו ואינה נצחית, הנצחי הוא ההישג של הכרת אלוהים... אילו, היפוטתית, היה מבנה תפיסת העין שלי שונה, הייתי יכול לראות את הנמלה בגודל פיל, או להפך, את הפיל בגודל של נמלה... השאלה היא מה אתה מבין במלה 'ברא'? האם אתה מבין את המלה 'ברא' כמו המלה 'עשה'?... אני מודאג מבגולדשטיינים שלנו, אני כמעט בטוח שהם ירצחו את יצחק רבין... העין איננה רואה שום דבר, בעין מתרחש תהליך אלקטרו - כימי בלבד, בעל העין הוא הרואה... אין חצי נפש, ואין חצי שכל, אבל האדם הוא אדם גם אם יחסרו בגופו אברים רבים... כשם שאין סיבה שהדבר הזה נח, כך גם אין סיבה שהדבר הזה נע.. בדמוקרטיה זכותו של האדם, למרות היותו טיפש, לבחור את השלטון הרצוי לו, עם זאת, אין ערובה לכך שהזכות הזו הניתנת לו היא לטובה... ישעיהו ליבוביץ היה דמות של הרנסנס. הוא היה בקיא ומעמיק ובעל תובנה בביולוגיה, פסיכולוגיה, פילוסופיה וכמובן במדעי היהדות. ניתוחיו האנליטיים, כמו הדילמה הפסיכופיסית ואחרים, היו לנכסי צאן ברזל של הקהילה האקדמית בארץ. דעותיו עוררו תמיכה והתנגדות, מחלוקת והתלהבות, אך לא היה אפשר להישאר אדיש אליו. בזכות חריפות לשונו, ברק מחשבותיו וניסוחו הבהיר היה כל ביטוי שלו ליחיד ומיוחד. הספר שלפנינו הוא תולדה של דיאלוגים שהתנהלו במשך שנים בין ישעיהו ליבוביץ ובין טוני לביא, תלמידו המובהק. הספר מרתק, מלא עניין, עומק, ידע והבנה בהגותו של אחד מאנשי הרוח המסעירים ביותר של מדינת ישראל. פרופסור שלמה גיורא שוהם.