פוסט לוחמה פסיכולוגית

תיאודור הרצל חוזה המדינה, הלך לעולמו ב-1904, והוא בן 44 שנים. כעבור שלוש שנים הלכה לעולמה גם רעייתו ז'ולי לבית נשאואר, בגיל 40. לבני הזוג הרצל נולדו שלושה ילדים: פאולינה, הנס וטרודֶה. גורלם של הצאצאים לבית הרצל היה מר. כולם סיימו את חייהם בנסיבות טרגיות ובטרם עת. פאולינה נפטרה בבורדו שבצרפת ב-1929 בגיל 39, מכורה לסמים וחולת לב. שלושה ימים לאחר מותה אחיה הנס, שסבל מבעיות נפשיות כל ימיו, התאבד בירייה. השניים נקברו יחד. הבת השלישית, טרודה, נישאה ונולד לה בן, נכדו היחיד של הרצל. גם טרודה סבלה מבעיות נפשיות ואושפזה תכופות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היתה מאושפזת כחולה כרונית ובהמשך הועברה למחנה הריכוז קונילמליםטרייזנשטט, שם נספתה ב-1943. בת 50 היתה במותה. בנה היחיד, סטפן תיאודור נוימן, נשלח לפני המלחמה לאנגליה ובהמשך שירת בצבא הבריטי ובקהילת המודיעין. ב-1946, משנודע לו מה עלה בגורלם של הוריו, התאבד בקפיצה מגשר. בן 28 היה במותו.

סיפורה האישי של משפחת הרצל חושף חיי נישואים אומללים של ההורים וגורל מר ואכזר של צאצאיהם. קשה להאמין שמקבץ כזה של אירועים טרגיים פקד משפחה אחת, ולא סתם משפחה מן השורה, אלא את משפחתו של מי שכונה "מלך היהודים", האיש שחזה את המקום שישמש כבית ליהודי העולם וילדיו שלו היו לנסיכים ללא בית.

סיפורו של שלמה ינאי הוא לא סיפור הצלחה טיפוסי, והוא גם לא כתוב ככזה. אין זו ביוגרפיה ליניארית. ינאי וענב בחרו מספר תחנות בחייו. הילדות הקשה בבית היתומים והטרגדיות האישיות שעבר, דרך המלחמות שבהן לחם והמסלול הצבאי שבו הגיע עד דרגת אלוף, כהונתו כמנכ"ל במכתשים אגן ובחברת טבע שאותה הוביל לשיאים חדשים – ומספרים אותן ביד מיומנת, מהוקצעת, מפתיעה ובסגנון כנה וישיר. 

הם יודעים איך לספר את הסיפורים הדרמטיים ביותר, שחלקם עיצבו את האתוס הישראלי, באופן מדויק ומפלח, ולקחת את הקורא אל מאחורי הקלעים - לתובנות חשובות על צה"ל, על ניהול מערכות גדולות, על פניה השונות והחמקמקות של מדינת ישראל, ועל הדרך שבה היא חייבת לבחור אם חפצי חיים אנחנו. 

מתוך הרגעים האישיים ביותר, ודרך נקודת מבט מפוכחת ומאירת עיניים, נפרסת החוויה האנושית של בני דורו, הדור שלחם במלחמת יום כיפור