אם אסק שמיים - אילן הרשקוביץ, חיותה דויטש

מה זאת אהבה?

שניים יפים, נוצצים, מביטים זה בזו במבט רומנטי, כינורות ברקע והבטחה באוויר שהם יישארו יחד לנצח... האם זאת אהבה?

אבל אולי אהבה היא כשחיים מביא לרבקה קלמנטינות מהמכולת, כי הוא יודע עד כמה היא אוהבת. או כששמוליק אומר לאיריס "אני רוצה שפעם אחת תקבלי אותי כמו שאמא שלך מקבלת את אבא שלך". או כשיונתן ויערה מכינים כל ערב את הסלט הקבוע: חסה, מלפפון, עגבניות שרי, פטריות וקרוטונים. או כשאברהים ונדין רצים יחד, והוא מחזיק לה את היד. או כשנוגה יוצאת בלי כיסוי ראש וצועקת לנועם "ביי, אני יורדת לאילת". או כשהדר יושב בשטח כינוס לפני הכניסה לעזה, ומצייר לעדנה יונים ורימונים להזמנה לחתונה. או כשיעל יושבת על הנדנדה ופתאום כאב חד חוצה אותה – וברגע ההוא, בלי לדעת, היא מבינה שהוא נהרג. או כשזוהרה לובשת את הסווטשירט הקרוע שיניב לבש בדייט הראשון שלהם והולכת לזהות אותו במחנה שורה. או כשאיריס עומדת על קברו של אהוב נפשה ואומרת "שמוליק, מחילה. אני בוחרת בחיים".

מה אתה יודע על געגוע הוא אסופה של מונולוגים אישיים של נשות נופלים ממלחמות ישראל – נשים אמיצות שבחרו לספר לנו על אהבה. מאחורי גלימת הגבורה והיגון, מצטיירת אהבה ממשית: רגעים של קרבה, צחוק ותקווה – לצד עייפות, שבר וכאב.

יותר משהוא ספר על שכול, הוא ספר על חיים. הדסה בן ארי מביאה ח"י סיפורים אמיתיים, שנרקמו מתוך שיחות עמוקות עם נשים זקופות. היא לא שאלה אותן "מה זאת אהבה" – אבל התשובה עולה מאליה מכל דף, ומזמינה גם אותנו להאמין באהבה, ללמוד אותה ולחיות אותה.

הדסה בן ארי היא יוצרת, סופרת ועורכת, אמא לשבעה ילדים ומתגוררת בפרדס חנה. 'מה אתה יודע על געגוע' הוא ספרה השני. ספר הביכורים שלה, 'מלחמה של גיבורים', ראה אור בישראל בשנת 2024, היה לרב מכר ותורגם גם לאנגלית.

"ערפל סמיך הפתיע אותי בהרי הספסארט כך שנאלצתי מוקדם בערב להיכנס אל האכסניה הראשונה שנקרתה בדרכי. כעבור זמן קצר נכנסו אדונים אחדים אל האכסניה, עטופים במעילים עבים, והצעיר שבהם הזמין בקול רם וצורמני קפה חם מאוד וספל שוקולדה. התבוננתי בחבורה וראיתי שהיושב לפני הוא לא אחר מאשר המסית והנואם אדולף היטלר".
בתיאור זה של פגישה מקרית עם אדולף היטלר פותח פרידריך דוד וייל את חיבורו, אשר נכתב לאחר שנאלץ לעזוב את גרמניה ולהגר לארצות הברית בעקבות רדיפת הנאצים. וייל, ששימש כראש איגוד סוחרי היין בפרנקפורט וכיועץ לממשלה, הגיש חיבור זה העוסק בחייו בתקופת עליית הנאצים לשלטון לתחרות מטעם אוניברסיטת הרווארד בשנת 1939.
וייל מגולל את אירועי התקופה ומנתח את הבעיות הכלכליות והחברתיות של גרמניה, ושוזר בתוכם את סיפורו האישי והמשפחתי, במהלכו נודה, נאלץ לחסל את עסקיו, נותק מחבריו ונכלא בבוכנוולד. ולמרות כל אלה הוא ממשיך לחוש קשר עמוק לגרמניה של פעם, לאותה מולדת ששקעה למצולות ובגדה בו. הוא מבין את מצוקתם של חבריו, קולגות, מכרים וידידי נפש, הנאלצים לנתק עמו מגע פן יבולע להם, ומשתומם בפליאה כאשר, בהסתר ובעלטת הלילה, מצאו אחדים מהם את תעצומות הנפש להיפגש איתו, תוך סיכון חייהם, להסביר, להתנצל ולהיפרד.
לצד היותו מסמך היסטורי בעל ערך רב ורלוונטי לזמננו, אשר נכתב בזמן אמת, בגידת המולדת פותח צוהר אל עולם אנושי וחברתי מורכב. השילוב בין ניתוח היסטורי מעמיק לתיאור אישי מרגש הוא נדיר ולא לעתים מזומנות נמצא כמוהו בספרי שואה או ביומני עדות. בפרספקטיבת הזמן, הצליח וייל, שראה את הנולד והתריע עליו כבר ב-1939, ליצור זכוכית מגדלת המתבוננת מקרוב במרקם האנושי והחברתי שמתגבש במשטר דיקטטורי.
אישיותו המיוחדת של וייל, גישתו לחיים והתבוננותו המפוקחת, הכואבת והחומלת בסובב אותו משאירים חותם עמוק על הקורא ומושכים אותו אל תוך חוויית קריאה סוחפת ומצמררת.

ספרה של חגית דבורה אדלר מציע עיון מחודש בעיצובה של דמות האישה ביצירת עמליה כהנא-כרמון. קריאה פמיניסטית חושפת דמות של אישה חזקה המודעת היטב הן לכוחה והן למידת השפעתה על הגבר; זו אישה המתנהלת במרחב באופן פעיל ומודע, וככזה הוא פותח בפניה אפשרויות בחירה מגוונות. הקריאה הפמיניסטית עומדת על העובדה שהאישה בסיפוריה של כהנא-כרמון היא לרוב דמות דינמית ואיתנה המתנגדת לסדר הגברי שדוחק אותה אל האחרוּת והשוליות; היא בעלת יכולת לנהל את חייה ואת קשריה עם הגבר ועם העולם כהבנתה, ובשום מקרה היא אינה חסרת שליטה. עיצובו של הקול הנשי ביצירה אינו נפרד מקולה האישי של כהנא-כרמון, אשר אותו השמיעה בתכיפות במאמרים ובמסות שפרסמה בעיתונות. יצריות האישה, מיניותה והתנגדותה למנגנון הדיכוי הגברי מקבלים ביטוי נרחב בכל הדמויות הנשיות בסיפורי הקובץ "בכפיפה אחת", כמו גם בדמותה של נועה טלמור, גיבורת הרומן "וירח בעמק איילון", הנוקטת ב"התנגדות של יום יום".

שימוש בלשון פרגמנטרית ונטייה אינטנסיבית לחזרתיות, לשילוב של ציטוטים ממקורות שונים, ולרשימות קטלוגיות מבטאת דווקא את הנפש הקרועה של הגבר ואת חרדתו כפי שהיא באה לידי ביטוי באמצעות חילוף התפקידים המגדרי בנובלה "שם חדר החדשות". החריגה של דמויות הגבר והאישה מהסטריאוטיפים המגדריים מתגלה גם בנובלה "ממראות גשר הברווז הירוק", אשר במרכזה טראומה-נשית והאפשרות לספר אותה מחדש, כנרטיב נשי. חילוף תפקידים מגדרי הוא לב עניינו של הרומן "ליוויתי אותה בדרך לביתה", אשר במהלך מזהיר כורכת בו כהנא-כרמון את התשוקה הנשית ביחד עם יחסי הכוח העדתיים בישראל של סוף המאה ה-20, כפי שהם משתקפים מחשבון הנפש שעורך הגבר.

חגית דבורה אדלר היא דוקטור לספרות עברית, בוגרת בית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב; חוקרת תרבות ומגדר המתגוררת בשנים האחרונות בקיגאלי (רואנדה). במסגרת מחקרה העכשווי על שימור זיכרון ועדויות נשיות ביחס לרצח העם שהתרחש ברואנדה בשנת 1994, עתיד לראות אור ספרה "My Journy" , אשר מתעד בגוף ראשון עדות מאוחרת שנמסרה בבית הדין הגבוה לצדק בבריסל על ידי שורדת הטבח.