עת לבגוד - כהלילי רזא

מאז שבעה באוקטובר 2023 הציבור הישראלי שואל את עצמו שוב ושוב – איך לא ידענו; איך לא הבנו; האם היו סימנים שהעלמנו מהם עין? העדויות המצטברות על השולחן הציבורי מוכיחות שכן, ואיתן נוכח גם גודל המחדל של אותה שבת, ושל מלחמה שנמשכה יותר משנתיים וגבתה קורבנות רבים, בגוף ובנפש.

הספר חמש נקישות בדלת בוחן את אסון שבעה באוקטובר מנקודת מבט שונה מזו שהורגלנו לה, תוך התמקדות באקלים האזורי והמדיני שהצמיח את המפץ הגדול. זהו מאמץ להקשיב לשלל הקולות שנשמעו מצד אויבינו וידידינו, אבל בחרנו להתעלם מהם. 

ג'קי חוגי, הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל, מציג כאן טרגדיה בחמש מערכות. הספר עוסק בחמאס, ברשות הפלסטינית, במצרים ובקטארים, אבל גם בנו. זהו תיאור מפוכח, אמיץ וקר רוח של הידרדרות מתמדת ביחסי ישראל והפלסטינים, נוכח אובדן העניין הבינלאומי במצבם ומגמות ההקצנה הפוליטית בישראל.  

חמש נקישות בדלת מעמיק בדמותו של יחיא סנוואר על ידי ניתוח הספרים שכתב במהלך שנותיו בכלא הישראלי, ובראשם רומן היסטורי על קורותיה של משפחה מעזה בין מלחמת ששת הימים לאינתיפאדה השנייה. דרך כתיבתו נגלית דמות של טרוריסט פסיכופת ובעל יכולות, שלא הקשיב לאיש והוביל לאסון חסר תקדים. 

מתוך הקשבה למרחב האזורי, ובאופן תמציתי ובהיר - חמש נקישות בדלת מסביר איך הגענו לשבעה באוקטובר. את הספר הזה תקראו בנשימה עצורה ובלב צובט.

בעקבות מלחמת ששת הימים הפכה העיר העתיקה לחלק מירושלים המאוחדת והישראלית. מדינת ישראל נדרשה להתייחס לעיר ההיסטורית מלאת המקומות הקדושים לא רק כמחוז געגועים היסטורי אלא גם כמרחב תחת שליטתה. לא רק ניהול העיר העתיקה הציב אתגר גדול אלא גם הצורך לפתחה פיזית, לדאוג לשימורה, ובעיקר לקבוע מסמרות ביחס לעתידה. מהי העיר העתיקה, שאלו את עצמם הישראלים, האם רק מקום היסטורי קדוש? האם מלבד שורשי אמונתנו ו"סלע קיומנו" נמצאים בעיר העתיקה גם שורשים ציוניים וישראליים שאותם מן הראוי לטפח? לרבים היה ברור שיש לפעול במהירות ובנחישות על מנת להפוך את העיר העתיקה וסביבתה לישראליים. אך מה יש ומה ניתן לעשות עם העיר העתיקה, מרחב זר – ערבי, מוסלמי ונוצרי – כמעט לא יהודי ובוודאי שלא ישראלי?

ספרו החשוב של דורון בר עוסק במערכת היחסים המורכבת של הממסד הישראלי עם העיר העתיקה ומצביע על המאמץ הניכר שנעשה בתקופה זו לעצב את נופה הייחודי. תחת מדינת ישראל הוכנה בפעם הראשונה בתולדות האזור תוכנית מתאר והוקם גן לאומי סביב החומה; הרובע היהודי שוקם ואוכלס מחדש; ברחבי העיר העתיקה נערכו חפירות ארכיאולוגיות רחבות היקף. פותחו מקומות קדושים יהודיים, מוזיאונים ואתרי זיכרון ישראליים. שמות רחובות שונו ונעשו ניסיונות לפתח את הרובע המוסלמי, שם גם התבססה התיישבות יהודית אידיאולוגית. אתגר בפני עצמו הציבו השליטה והניהול של החראם א-שריף/הר הבית, המקום השלישי בקדושתו באסלאם, אך גם מקום בית המקדש החרב.

על אף תהליך הישראליזציה הנרחב שעברה העיר העתיקה בשנים הראשונות שלאחר המלחמה, נותרו עיקר חלקי העיר העתיקה כארץ זרה עבור רבים מהישראלים, וגם היום ביטוייה של היהדות והישראליות באזור זה מצומצמים מאוד.

פרופ' דורון בר מרצה במכון שכטר למדעי היהדות, חוקר את המקומות הקדושים העממיים והלאומיים במדינת ישראל; פרסם ספרים ומאמרים רבים על יד ושם, הר הרצל, הכותל המערבי וההיסטוריה המרחבית של ירושלים.