עם עלות השחר של יום שישי ה־11.6.1982, נקרא גדוד הטנקים שבו שירַתִּי אז, לחלץ גדוד טנקים שנקלע למארב של הצבא הסורי מדרום לכפר סולטן יעקוב, על ציר שכונה במפת הקוד הצה"לית "ציר מיכה". כמה דקות לאחר שנכנסנו לקרב, הבנו שבשל טעות מודיעינית, נלכדנו אל אותו מארב שאליו נקלע הגדוד שבאנו לחלץ, אבל זה היה מאוחר מדי.
באותה שעה עצמה ישבה אמי בביתנו, בפרדס גדול ליד כפר אז"ר, ונתקפה בחרדה קשה. היא יצאה מהבית לשאוף אוויר. בדיוק באותו רגע נחת מולה, על הקרקע, שחרור יפהפה, גופו שחור עד כדי כחלחלות ומקורו כתום עז. בבת אחת השתחרר האוויר שהיה כלוא בבית החזה של אמי. היא ידעה שאני חי, כי השחרור היה (והינו) הציפור האהובה עליי. ציפור הנפש שלי.
נתונים בנדידה הוא ספר שנכתב במצבי רוח ובסגנונות שונים. הוא כולל רשימות אישיות, מאמרים על סופרים ועל תופעות היסטוריות ספרותיות שלא זכו לבחינה ראויה, מסות על סופרים וספרים, ולסיום עיון אקרובטי בסיפור אחד, שהוא גם משל פוליטי נוקב על מדינת ישראל שלאחר ה־7.10.2023.
פרופ' יגאל שוורץ הוא מהחוקרים הבולטים של הספרות העברית. בשנים האחרונות כותב גם על סיפורים עממיים. פרסם עשרים ואחד ספרים, עשרות מאמרים וערך שלוש מאות ועשרים ספרים. לאחרונה ראו אור ספריו ללכת ברחובות הפנימיים: היקום של יואל הופמן, יחד עם נילי רחל שרף גולד (ידיעות אחרונות, 2024) וג'ק ואפון הפלא או למה אני מעריץ את האנגלים וגם החלילן מהמלין או סיפורם של אלה שנשארו מאחור (פרדס, 2024).