חרטום - תקומה

שחר היא לא בדיוק צעירה ישראלית טיפוסית. היא מעריצה של המשוררת רחל, ועובדת במוזיאון קטן בעמק, שבו היא מספרת בהתלהבות לקבוצות של חיילים וצעירים מ"תגלית" על החלוצים שהגיעו לשם מאה שנים קודם לכן.

שחר מכירה את סיפוריהם של כל ראשוני העמק, אבל מכולם היא אוהבת במיוחד את עטרה שטורמן, אלמנתו של איש "השומר" חיים שטורמן: עטרה שהיתה בחוות העלמות, עטרה שרחל בכבודה ובעצמה העניקה לה את שמה, עטרה שלמסכת ייסוריה לא היה סוף. לכן כאשר עטרה שטורמן נעלמת יום אחד בלי להותיר זכר – לא באינטרנט, לא במוזיאון שבו התנוססה תמונתה, לא בספרים שבארכיונים ואפילו לא בבית הקברות של הקיבוץ – שחר לא יודעת את נפשה. היא פונה לחוקרים של תולדות הציונות, והם פוטרים אותה בבוז בזה אחר זה באמירה שעטרה שטורמן היא בדיה, פרופגנדה של הממסד. הרי אישה כזאת, גיבורה שנשאה את השכול בגאון ושאין תחנה ציונית שפסחה עליה, בוודאי מעולם לא היתה אלא משל היתה. 

היתה או לא היתה? גם שחר מתבלבלת. הרי קל כל כך למחוק ולהעלים. כולם אומרים לה, הניחי לעטרה. אבל איך אפשר להניח לאישה כזאת, גדולה מהחיים?

חמושה בפלייליסט של דורית ראובני, שחר יוצאת לשנות את ההיסטוריה – ולשמר אותה.

אגדת עטרה הוא מעשה ספרותי נועז ויוצא דופן ששוזר את ההיסטוריה הציונית בפנטזיה ברומן רב־פנים שהוא בה בעת מצחיק, מעורר, ושובר לב.

ספריה הקודמים של דפנה ברשילון, הדבר הכי יפה ורוסלקות, זיכו אותה במלגות ובפרסים. אגדת עטרה הוא ספרה השלישי.

שושנה לסרי רצתה ללמוד פילוסופיה, וקשיי פרנסה הוליכו אותה להתמחות בהנדסת מבני נתונים. המוזיקה הייתה כל עולמו של ראם גיגי, ולקות עצבית גלגלה אותו להיות מדען אקלים. הסיפור שלהם – הזוג הנשוי הראשון בסיפורת של שמעון אדף; פגישתם האקראית לכאורה, מתחי הזוגיות, ההורות – משתרע על פני ארבעה עשורים של מציאות ישראלית. 

שם הספר מספיק מציאות יכול לרמז ששמעון אדף מציע לנו, בתקופה הקשה שבה אנו נמצאים, סוג של אסקפיזם, בריחה לעולמות אחרים, גדושי מסתורין. ואמנם, הרומן תפור בחוט של מסתורין, אבל, אין זה מסתורין פנטסטי או רליגיוזי, אלא מסתורין כלכלי-פוליטי, המשמש כלי בידי אליטה לא מזוהה לנכס לעצמה עוצמה ולפגוע בפרטיותם ובחירותם של בני אדם.  

נראה כי במספיק מציאות מתעמק שמעון אדף, שהוא, לעניות דעתי, הסופר הישראלי החשוב ביותר בזמננו, ביחסים המורכבים שבין פוליטיקה ומיתולוגיה בהווה הישראלי המעורער והנפיץ, ובמקומן של האמת ומראית העין של האמת בתוך היחסים הללו. 

                                                                                               יגאל שוורץ 

זהו ספרו העשרים של שמעון אדף. יצירתו זיכתה אותו, בין השאר, בפרס ספיר, פרס ניומן ופרס לנדאו.

קְדם מילה מבקש לבחון את ממשותה של המילה הכתובה בחיי הרוח ובהתגלמותה הפרוזאית, היומיומית, בישראל של המאה העשרים ואחת. הספר מברר את שאלת המילה בעמדה החורגת מהיצמדות דוגמטית לכל צורה של הרמנויטיקה דתית או אקדמית. מדובר בקבוצת כותבים מתחומי אמנות ומחקר שונים, שהתכנסה מתוך סקרנות לאות העברית סביב שיעוריו של יצחק בנימיני, בכדי לדון בעשרת הדיברות ובמעמד המילה הכתובה.

קדם מילה מורכב נדבך על גבי נדבך, השיעור מצד אחד ומהצד האחר תגובות לשיעור, תגובות לתגובות ומיני-הפרעות לתגובות, כולם ענפים מסועפים של טיעונים, פרשנויות, סיפורים וזיכרונות. זוהי סטרוקטורה עדינה שבה מהלך מחשבתי של האחד נרקם לתוך מהלך מחשבתי של האחר, מערער ומפרה אותו, והכל אודות המילה הכתובה במעשה הקריאה ומלאכת הכתיבה.

המילה הכתובה כפי שהיא מוצגת בקדם מילה עומדת לעצמה ומתוך עצמה, ואינה נזקקת לדבר. זה אנו, הקוראים או הכותבים, הנזקקים לחוש הראיה וחוש השמיעה כדי לקרב את המילה אלינו, לחקור ולברר, אולי מתוך פנטזיה מילתית: להיות בסופו של דבר, אנחנו מילה.

"...אני מתכננת להסתובב מחוץ לדירתה בסביבות תשע ועשר דקות, אולי תשע ורבע, כשהיא חוזרת מהפסיכולוגית שלה. אני צריכה להגיע קצת לפני כדי לא להחמיץ את בואה. אני מכירה אותה, אני יודעת שהיא תתחיל לחפש חניה קרובה לביתה. אז אני צריכה להסתובב שם, בלי למשוך תשומת לב ומה יקרה אם תתקל בי?"

אובססיה דוח מעקב הוא רומן חושפני על אהבה נכזבת ושברון-לב שדוחפים אובססיה של בילוש: תצפיות, סיורים, פגישות "אקראיות", מתוך כמיהה נטולת גבולות של חיפוש אחר סימנים לאהבה. סימנים שימיסו את תחושת הדחיה, יוכיחו את נצחיותה של האהבה וויפיחו בה חיים.

ליאת פלדמן בוחנת את הגבולות בין אהבה לעיוורון-אהבה, בין כמיהה לאובדן שליטה. ברגישות ופתיחות היא מגוללת, כמו ביומן בלשי, סיפור של מסע פנימי שעיקרו התחקות אחר אהובתה שגדעה עימה את הקשר.  

זוהי חקירה עדינה ומותחת המשלבת בין מתח רומנטי לריאליזם פסיכולוגי. בין תשוקה לפנטזיה.

ליאת פלדמן, ממנהלות התקשורת הבולטות ישראל, בעלת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית ודוקטורט בתקשורת. עוסקת בפיתוח סדרות דרמה ותעודה, וכותבת על אזורי המפגש בין הטכנולוגי והאנושי. זהו ספרה הראשון.