מי שסוכתו נופלת

כובעים וחליפות הוא אסופת סיפורים קטנים שקורים בישיבה גדולה. המקום שבו חיים צעירים חרדים מגיל שמונה־עשרה ועד לחתונתם. גיבורי הסיפורים הם בחורי הישיבה השונים, שעל אף האחידות במראה החיצוני שעלולה להותיר רושם של עדר בשחור־לבן — מתגלים כטיפוסים אינדיבידואליים, שנונים, מוזרים ובעלי הומור פנימי שזר לא יבין. לכאורה.

הישיבה אמנם נתפסת כ"תיבת נח" בשפתם של המשגיחים, אך בעצם היא טריטוריה שיש ממנה יציאה החוצה וכניסה פנימה, ולמרות הטוטאליות שהיא דורשת בשעות הלימוד הרבות, בהתמדה ובגאוות היחידה — ברקע מתנגנים שירים מגלגלצ, על ספות בלובי במלונות פאר מתרחשות פגישות שידוך רומנטיות ובפינות נסתרות באוצר הספרים ישנם בחורים שקוראים וכותבים שירה, סיפורים והגיגים. ומעל לכול מרחפת כל הזמן, אם כי לא תמיד באופן מורגש, הסיסמה "תורתם אומנותם".

עדן אביטבול הוא משורר, תסריטאי וכותב טור שבועי. כובעים וחליפות הוא ספר הפרוזה הראשון שלו והוא עיבוד מחודש לטור "סיפורים מהישיבה" שפרסם במשך ארבע שנים במוסף "מוצש" של "מקור ראשון". 

הסיפורים נכתבו מתוך שתי נקודות מבט: הראשונה היא פנימית, אותנטית, של מי שהיה בחור ישיבה בעצמו. השנייה היא של מתבונן מבחוץ וממרחק הזמן. שתי נקודות המבט מאפשרות מנעד פרוזאי שיש בו גם אהבה וגם ביקורת, גם חמלה וגם חשבון נפש, גם אמת עובדתית וגם בדיה. אבל רק בדיה כזאת שהיתה יכולה לקרות באמת.

במוסד סגור יושב בתא מבודד איש הקורא לעצמו שלמה המלך ועושה הגהות למהדורה חדשה של שלושת ספריו – משלי, שיר השירים וקהלת. אחיו של אשמדאי מתאר באופן לא ריאליסטי את היום האחרון בחייו של האיש, היום שבו הוא חייב למנות לעצמו סוף-סוף יורש. אבל במקום לבחור באחד מבניו הרבים, הוא יושב ומגולל באוזניה של מלכת שבא – האישה היחידה שאהב מעודו – את סיפור חייו. בפירוט רב הוא מתאר לה את יחסיו הסבוכים עם אביו הנערץ והבלתי נסבל, עם אמו שהתעללה בו בילדותו, עם ילדיו הרבים מדי והמאכזבים ועם מי שהפך את חייו לסיוט – אשמדאי, השד שבו הוא נעזר לבניית בית המקדש ותוך כדי כך הפך לרעו האהוב. 

אחיו של אשמדאי הוא ספר על זִקנה, על יחסי הורים וילדים, על מלכים ועל מלכוּת – אבל יותר מכול הוא סיפורו המרגש, ההזוי והמסויט של שלמה המלך – האיש הפרטי, כפי שחי אותו היום, בימינו אלה, במוסד סגור, "שלמה", שהוא לא בדיוק האיש מהתנ"ך .

אחיו של אשמדאי הוא רומן מצליף ועוקצני, מצחיק ופרוע, ובה בעת קודר והגותי. ביד בוטחת ומיומנת, פרי חוכמת חיים וחוכמת הספר, בורא בונה תירוש עולם הזוי ומבעית ששום קורא לא נשאר אדיש אליו.

זהו ספרו השביעי של בונה תירוש (יליד 1945). בין ספריו הקודמים: הבית (תמוז, 1975),  דנה – פוטו-רומן (זמורה ביתן מודן, 1980), ברוך (עם עובד, 1994) וסיבוב שני (פרדס, 2022).

קְדם מילה מבקש לבחון את ממשותה של המילה הכתובה בחיי הרוח ובהתגלמותה הפרוזאית, היומיומית, בישראל של המאה העשרים ואחת. הספר מברר את שאלת המילה בעמדה החורגת מהיצמדות דוגמטית לכל צורה של הרמנויטיקה דתית או אקדמית. מדובר בקבוצת כותבים מתחומי אמנות ומחקר שונים, שהתכנסה מתוך סקרנות לאות העברית סביב שיעוריו של יצחק בנימיני, בכדי לדון בעשרת הדיברות ובמעמד המילה הכתובה.

קדם מילה מורכב נדבך על גבי נדבך, השיעור מצד אחד ומהצד האחר תגובות לשיעור, תגובות לתגובות ומיני-הפרעות לתגובות, כולם ענפים מסועפים של טיעונים, פרשנויות, סיפורים וזיכרונות. זוהי סטרוקטורה עדינה שבה מהלך מחשבתי של האחד נרקם לתוך מהלך מחשבתי של האחר, מערער ומפרה אותו, והכל אודות המילה הכתובה במעשה הקריאה ומלאכת הכתיבה.

המילה הכתובה כפי שהיא מוצגת בקדם מילה עומדת לעצמה ומתוך עצמה, ואינה נזקקת לדבר. זה אנו, הקוראים או הכותבים, הנזקקים לחוש הראיה וחוש השמיעה כדי לקרב את המילה אלינו, לחקור ולברר, אולי מתוך פנטזיה מילתית: להיות בסופו של דבר, אנחנו מילה.