ספרו של מוריס האלבווקס (1945-1877), שסיים את חייו במחנה הריכוז בוכנוואלד, הפך לספר יסוד קלסי, וייסד תחום מחקר חדש – חקר הזיכרון הקולקטיבי, שהוא פרי התפתחות היסטורית, ותלוי בהשפעות חברתיות ותרבותיות. האלבווקס קבע שהזיכרון האישי מתקיים רק בתוך מסגרות חברתיות. הזיכרון הקבוצתי קובע מציאות חברתית, המתקיימת על ידי הקולקטיב באמצעות מוסדות וימי זיכרון מיוחדים. הזיכרון הקבוצתי הוא תמיד סלקטיבי; קבוצות חברתיות שונות מתייחסות באופן אחר לאירועים, נושאות עמן זיכרון קולקטיבי שונה, וגורמות לאופני התנהגות נבדלים.
זהו תרגום ראשון לעברית של הספר, ופרופ' ורד ויניצקי־סרוסי כתבה לו הקדמה מאירה עיניים.
מספריו של האלבווקס
ספר זה, שנכתב בשנות העשרים של המאה הקודמת, התגלה מחדש בעולם המחקר בשנות השמונים, ומשמש מאז כטקסט התיאורטי שעומד ביסוד העיסוק בשאלת הזיכרון הקיבוצי. חוקרים ממדעי הרוח, החברה והתרבות שבים ופונים לתובנות שהציע האלבווקס בניסיון להבין טוב יותר את מקומו הגדל והולך של הזיכרון בתרבות המערבית. לספרו של האלבווקס נודע מקום חשוב כהשראה למחקרים רבים העוסקים בזיכרון השואה ובכינון תרבות הזיכרון הישראלית.
פרופ' גיא מירון, המשנה לנשיא לעניינים אקדמיים, האוניברסיטה הפתוחה
מעטים הספרים שפרצו נתיב חדש בחשיבה ההיסטורית, וספר זה הוא אחד מהם.
פרופ' אבריאל בר־לבב, המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות, האוניברסיטה הפתוחה.