אנחנו, ילידי שנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים, מגיעים לגיל העמידה. ההזדקנות מדאיגה אותנו. מחלות מדאיגות אותנו. ואנחנו ממש חוששים לאבד את הראש. האם נשכח בקרוב לקשור את שרוכי הנעליים? נתחיל למלמל? פרצופנו יצנח אל תוך קערת המרק? האם מוחנו נמצא בהידרדרות בלתי נמנעת?
נכון, אולי אנחנו לא מצליחים למצוא את המפתחות של הבית, אבל למוח שלנו עדיין יש יכולות מעוררות השתאות. בספר זה תפגשו חוקרי מוח ופסיכולוגים, המוכיחים כי עד כה זלזלנו שלא בצדק במוחותיהם של בני גיל העמידה. אנחנו אולי מאבדים כעת מעט מן החומר אפור, אך אנו מייצרים עוד חומר לבן (מיאלין) שמאפשר לנו לעבד מידע מהר יותר.
המוח המבוגר מארגן את עצמו מחדש, ובתוך כך יוצר מערכות חדשות וחזקות שמסוגלות לפצח בעיות סבוכות. רובנו נעשים מאושרים יותר, משום שמוחותינו מנהלים רגשות בצורה רגועה יותר. גם אם המוח איננו יכול עוד לדחוס המון תאריכים היסטוריים בתוך בנק המידע שלו, הוא עדיין נמצא בשיא כוחו.
בזכות שיפור בזיהוי דפוסים אנחנו יודעים איך לאמוד מצבים נכונה ולמצוא תשובות במהירות. בקלות מדהימה אנחנו יודעים לתמרן בין מאות הודעות דוא"ל, לשאת ולתת על עסקה מורכבת ובו-בזמן להתמודד עם מכונית שמדברת ועם בני-נוער ששותקים.
הדור שלנו גם מגיע לגיל העמידה ולזִקנה כשלרשותו עומדים אנטיביוטיקה, חיסונים, תזונה טובה יותר וסביבה נקייה יותר. כל אלה משפרים את בריאותו של המוח המזדקן. ברברה שטראוך סוקרת את כל העדויות והממצאים: מתזונה, תוספים ופעילות גופנית, ועד השפעת הסביבה והגנטיקה. ספרה, שהוא בחלקו סקירה מדעית ובחלקו מדריך למשתמש, הוא מעין צפירת הרגעה – יש עדיין לפנינו שנים של חיים איכותיים עם כושר שכלי מעולה.