מועדון המתאבדים - יד שניה

"אני חייבת להאמין שאת בחיים ושיום אחד, אולי בקרוב-אלוהים שבשמים, אלוהי הרחמים -תעמדי בפתח ותגידי אמה, לא יותר, ואז אפול לזרועותייך ואבכה את הדמעות האחרונות שמוטל עלי לבכות.
אעשה שתשכחי את מה שקרה ואתן לך את הטוב ביותר שיש לי..."
שורות אלה נכתבו בדצמבר 1945 ביומנה האישי של אליזבת ווסט, עקרת - בית גרמנייה, נשואה ואם לארבעה ילדים קטנים, שבעיצומה של מלחמת העולם השנייה התאהבה בברלין בצעירה יהודייה, פליצה שרגנהיים, ואספה אותה אל ביתה.
קצת יותר משנה ניתנה לשתיים-אמה ויגואר על פי הכינויים שבחרו להן - לממש את אהבתן החושנית הסוערת,
בזמן שבמחנות הריכוז וההשמדה מתו ונרצחו המוני בני - אדם ובברלין התהדקה עוד ועוד טבעת החנק על צווארם של אחרוני היהודים שנשארו שם.
באוגוסט 1944 נעצרה פליצה בידי הגסטפו ונשלחה לתרזיינשטאדט.
מחברת הספר, אריקה פישר, רשמה את זיכרונותיה של אליזבת ווסט מפיה, אספה עוד עדויות ומסמכים רבים, חקרה וביררה עובדות ונסיבות, וצירפה הכל לתעודה מרתקת של תקופה ושל סיפור אהבה יוצא - דופן, סיפור של תאוות חיימ ומאבק על החיים בלב הברבריות.

“פעם הייתה נכנסת לביתה, סוגרת את הדלת, ויודעת שכל עולמה נמצא מאחורי דלת זו שחוצצת בינו ובין החוץ, והסערה נותרה בחוץ”.

שגרת חייה הרגועה של אפרת, המתגוררת בהתנחלות ציונה, מופרת בפתאומיות כשאירוע טרגי פוקד את משפחתה ומכניס לביתה סערה עזה.
סוד מטריד מתגלה, ילדיה מסתגרים בעולמם, בנה הבכור מורד בה ומתרחק, וגם על כיתתה, בבית ספר לחינוך מיוחד, היא מאבדת שליטה.
שירת ים, בת שירות לאומי, המובאת לכיתה כדי לעזור, מסבכת את המצב עוד יותר.

הספר עוקב, בכישרון תיאורי רב, אחר שנה בחייהן של השתיים - אפרת, אישה מופנמת ומאופקת, הנחושה להחזיר את חייה לתלם ולסדרם בחזרה בתוך מגירות חתומות; ושירת ים, אישה צעירה וחסרת גבולות שמחפשת ריגוש ועניין ומתקשה להיפרד מהילדות.

בתשבע קודיש, ילידת 1975, גדלה בבאר שבע, חיה בקריית אונו. אם, רעיה ומחנכת לגיל הרך. שנת שירות הוא ספר הביכורים שלה.