צאדור נוטף מי גשם - יד שניה
הסיפורים היפהפיים של ריטה הם סיפורי משפחה נודדים. בין טהראן של עידן שחלף, על שכונותיה ופרווריה, לישראל של שנות השבעים, ארץ העולים והמהגרים. שמועות חמקמקות, התלחשויות בסתר וחלומות שהמציאו את עצמם מוצאים את מקומם בסיפורים. בכולם תוססים חיים של אהבה וקושי, פגיעות אנושות, חסד וצחוק. ריטה מכירה את גיבוריה לפרטי פרטים. דודה גוֹלנאר, המלאך המושיע; נאהיד בת החמש–עשרה, שצחוקה מבעבע כמו חופש; אבא, אימא, האחיות וריטה עצמה; שֵדֵי הבית הנוראים והרוכלים שחטפו אותה ברחוב; המהפכנות הציונית של אבא, המחלה, אהבתו לשש–בש ולשירה פרסית; דיירי הבלוק ברחוב ביאליק ברמת השרון; שלוש החברות הטובות, עם חלומות הזוהר והחזרות לפני עצי הפרדס; ומה זה בשבילה, בשביל ריטה, לשיר. בקול ספרותי רב–הבעה והומור היא פורשת עלילות בתשוקה, מתבוננת בהן כמו מבעד לעינית קלידוסקופ וממשיכה לגלות בהן עוד ועוד. מאז פריצתה לתודעת הקהל ב–1986, ריטה יהאן-פרוז, מהאהובות בזמרות הארץ, משתייכת לפנתיאון הזהב של המוזיקה הישראלית. צ´אדור נוטף מי גשם הוא ספרה השני. קדם לו ´הלב של שירז´, ספר לילדים, שתורגם וראה אור באנגליה, ארצות הברית ויפן. "מבעד לחלון אני נאחזת בענפי עץ התות, משתלשלת ויורדת לחצר. בשתיקה, משתדלת לא להשמיע כל רחש, אני צופה בדָריוּש כשהוא מטפס על הסולם וממנו למרפסת וממנה אל הגג. לבוש בפיג´מת הפסים שלו, יחף, הוא מהלך על גגות בתי השכנים לאורו של הירח, עיניו פקוחות לרווחה אבל תודעתו ישנה."
"האוטובוס נוסע כבר שעות ארוכות. מישהו קורא, "הנה!" וכל הנוסעים מזדקפים ומקרבים את פניהם אל החלון. אני נמתחת למעלה ומרימה את ראשי. גם אני רוצה להשקיף על המראה המפתיע של כחול וטורקיז עז שנמתח מקצה לקצה, מתחת ליריעת השמיים. זאת הפעם הראשונה שאני רואה את הים."
"לכתוב על הומור זה כמו להניח כנפי פרפר מתחת לזכוכית מגדלת: המחקר עשוי להרחיב את הידע המדעי, אך יופיו של הפרפר יימחק, הוא לא יתרומם יותר", כתבה הסופרת, המתרגמת והעיתונאית הנפלאה רות בונדי בפתח הדבר של "רצינות ההומור", הספר האחרון שאת כתיבתו השלימה לפני מותה.
למרות זאת, החליטה בונדי לחקור את שורשי ההומור הצ'כי המפורסם ואת השפעתו על ההומור של היהודים הצ'כים. בגיל 93, מצוידת בחוכמת חיים, ידע עצום והומור צ'כי דק אך נוקב, יוצאת בונדי למסע מרתק שבו היא מלהטטת בין קורותיהם וכתביהם של מיטב הסופרים הצ'כים, שרבים מהם נחשפו לקהל הישראלי באמצעות תרגומיה. מקארל צ'אפק ועד האשק ו"החייל האמיץ שווייק", ממילן קונדרה ועד בוהומיל הראבאל, מיאן נרודה עד ואצלב האוול. וגם קפקא, כמובן. ובעזרת כל אלה, היא חוזרת לסיפור חייה שלה.
האם יש הומור של עם? עד כמה משפיעים עליו בירה ("שאלת מיליון הליטרים") ומשטרים דיקטטוריים? האם גם בשואה אפשר היה להשתמש בהומור והאם המציאות הישראלית עדיין מאפשרת התייחסות הומוריסטית?
רצינות ההומור הוא ספר קטן־גדול, קליל־רציני, מתוק־מריר, מצחיק־עצוב, שכל חובבי הספרות הצ'כית וכתיבתה של רות בונדי ימצאו בו הנאה ועניין גדולים מאוד.
רות בונדי נולדה בפראג ב־1923, שרדה את גטו טרזין ואת מחנות הריכוז בירקנאו וברגן בלזן, וב־1949 עלתה ארצה. זמן קצר לאחר מכן החלה לעבוד בעיתונות, ובמשך שנים רבות היתה בעלת מדור אישי ב"דבר השבוע". בין ספריה ארבע ביוגרפיות, מחקרים בתולדות יהודי צ'כיה, ספר בישול ועשרות תרגומים ממיטב הספרות הצ'כית. כלת פרס סוקולוב לעיתונות, פרס יצחק שדה לספרות צבאית, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ופרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת.
רות בונדי הלכה לעולמה בנובמבר 2017.
המחיר שלנו:
30
₪