הסוררות

כולם אוהבים את אולגה אסבדו. מיליונרים עוזבים את נשותיהם בתקווה שהיא תיענה לחיזוריהם, מנחות חדשות הבוקר עולצות איתה בפינתה בטלוויזיה,
ונשות החברה הגבוהה מציינות בהתלהבות כמה מרשימה הצעירה הפוארטו־ריקנית הזאת, שבאה מרקע כה צנוע ובנתה לבדה עסק חתונות
משגשג. בקרוב תשודר תוכנית ארצית בהגשתה, וכל המדינה תדע את שמה. רק באמריקה. אבל הסיפור של אולגה אינו סיפור הצלחה אמריקאי אמיתי, והיא
הראשונה להודות בכך. שנים של מסכות והעמדות פנים הותירו עליה את אותותיהן. היא צמאה לאהבה ולמשפחה, אך מנפנפת כל גברבר שניגש אליה.
היא רוצה הכרה, חברה ועידוד, אך בזה לגילויי רגש משתפכים. יותר מכול, אולגה לא פתרה את תעלומת חייה: לאן בשם אלוהים נעלמה איִמהּ.
מאז הייתה אולגה ילדה תהו היא ואחיה להיכן עזבה אימם – לוחמת חופש, מבוקשת מסוכנת, עבריינית נמלטת. השמועות היו שהיא נראתה בקובה
וביערות פוארטו ריקו, שעסקה בהמרדה ובחימוש. אך לאחים היו רק מכתביה, ומילותיה הקשות מלוות אותם לכל אשר ילכו. האם יפגשו אותה אי־פעם שוב?
ומה יאמרו זה לזה אם כן?
רב־המכר העולמי החלום האמריקאי של אולגה אסבדו הוא רומן מיוחד ולא צפוי: מצד אחד דרמה קומית רומנטית, משעשעת ונוגעת ללב, ומצד אחר הרפתקה
חוצה יבשות, מותחת ומשלהבת. גונזלס מפליאה לתאר את רחשי הלב הפגיע לצד עימותים חובקי עולם, את חזית הקרב הרועשת ואת החזית
השקטה, המערערת לא פחות, של ילדה שמחכה לאיִמהּ.

סְטֶלבִיוֹ התאהב במָריסה כשעבד בחנות של אביה ברומא בשנות החמישים. זו הייתה תחילתו של סיפור אהבה שאמור להיגמר באושר ועושר.

ובהתחלה נראה שזה מה שיקרה: לזוג הצעיר נולד בן, אֶטוֹרֶה, ואחריו בת יפהפייה ומלאת חיים, בֶּטָה. הם גרו בווילה ליד הים והיו מאושרים. כל זה היה בחיים שלפני.

ערב אחד, בטה בת ה־ 16 יוצאת לבלות עם בת דודתה מרים. מהבילוי הזה רק מרים תחזור, כשהיא אוצרת בליבה את הסוד על הלילה הנורא שעבר עליהן. האבל על מותה של בטה קורע לגזרים את משפחת אַנסַלדו, שמתקשה להתמודד עם אובדן הבת האהובה, ועם החקירה המשטרתית שמציפה דעות קדומות לגבי נשים צעירות שחיות את חייהן בחופשיות. נטל הסוד של אירועי אותו הלילה משפיעים גם על מרים, שמתקשה להמשיך בחייה.

רק מפגש עם לֵיאו, בחור צעיר מהפרוורים, מביא ניצוץ של תקווה לחייה ואולי אפילו התחלה של ריפוי.

החיים שאחרי הוא דרמה משפחתית המביטה בעדינות ובחמלה על גלי ההדף של אובדן פתאומי. זהו רומן על טראומה אך גם על אהבה, החלמה ותיקון. הספר הופיע ברשימות רבי־המכר באיטליה מולדתו במשך שנתיים, נמכר בה בכ־ 200,000 עותקים ותורגם לחמש־עשרה שפות.

"זו העבודה הגדולה הראשונה זה 15 שנים שכבר חודש וחצי, מלבד רגעים של מצוקה מייאשת, אני מרגיש בה בנוח", כתב פרנץ קפקא לאהובתו פליצה באואר בנובמבר 1912. עם זאת, גם הרומן היפה הזה, כמוהו כהמשפט וכהטירה המאוחרים ממנו, לא הושלם ולא יצא לאור בחייו של הסופר.

באותו מכתב, וכך גם ביומניו, קפקא מציין ששם הרומן הוא הנעדר – הנעדר ולא "אמריקה", כמו הכותרת שניתנה לו במהדורות אשר יצאו לאור לאחר מותו. ואכן, לא אמריקה אלא קרל רוסמן הוא גיבור הסיפור: אותו נער בן 17 שהוריו גירשוהו מביתם ואילצו אותו להגר מפני שהכניס להיריון את המשרתת, ובזאת כפו עליו "היעדרות": מביתו וממולדתו, ולאחר מכן גם בארץ שגלה אליה – ארצות הברית, ששם הוא מסולק או נמלט מכל מקום שהוא מנסה להיקלט בו. עד שהוא מתקבל לעבודה בתיאטרון המסתורי של אוקלהאמה, שאין לדעת לא את גודלו ולא את טיבו וגם לא את הגורל המזומן בו לקרל רוסמן, שכן הפרק נקטע בעודו ברכבת הנוסעת לשם.

הנעדר, בפשטותו האנושית והנוגעת ללב, המצערת והקומית כאחת, פורט על מיתרים שונים מהמיתרים שהמשפט והטירה פורטים עליהם. הוא מתפרסם כעת בתרגום ראשון לעברית שנעשה במלואו על פי המהדורה הביקורתית המחקרית, המבוססת על כתב היד המקורי.

יצירת מופת זו היא תוספת יקרת ערך לתרגומיה של אילנה המרמן מכתבי הסופר. קדמו לה: המשפט, היונה שעל הגג, מכתבים לפליצה ורופא כפרי וכתבים אחרים. לספר נלווית אחרית דבר מאירה עיניים מאת המתרגמת.