הפאנליסט

ביום שבו ראול לא מגיע למסיבת ההפתעה השבועית של ליליאן ושלו, טקס זוגי שהם מתמידים בו כבר עשרים וחמש שנה, ליליאן מבינה שמשהו נסדק. אבל היעדרותו של בן זוגה היא רק הרמז הראשון לכך שחייה עומדים להשתנות. שיחת טלפון מאלכס, קצין משטרה ותיק שהיה שותפה כשעבדה ככתבת פלילים, מקימה לתחייה פרשה שהסעירה את המדינה בשנות התשעים: "המתים הנעלמים", סדרת גופות שנעלמו באופן מסתורי עוד לפני שהספיקו להיקבר.
באתר בנייה במרכז הארץ מתגלה לפתע גופתו של זאב שטיגלר, הראשונה שנעלמה, כשהיא חנוטה בקפדנות מצמררת. אחריה נחשפים עוד ועוד סודות שנטמנו עמוק באדמה. כשהפרשה מתעוררת מחדש, ליליאן נסחפת בחזרה לתוך הצללים: בין גורמים רבי השפעה ששואפים לעצור את החקירה, דוחות פתולוגיים והדיי חיים שהושתקו, היא חוזרת להרגיש את מה שלכאורה כבר איבדה: חדות, תשוקה, ואולי גם תקווה. אלא שהיעלמותו של ראול מחייבת את ליליאן לפנות גם לחקירה אינטימית ומסוכנת בהרבה ולהבין ממה עשויה אהבה ארוכת שנים – ואילו סודות היא צופנת.
בסוד העניינים הוא מותחן אנושי וחברתי חכם, שבו חקירה פלילית וחקירה אישית הולכות ומתלכדות עד שאי אפשר להפריד ביניהן. זוהי חקירה שאינה עוסקת רק בעובדות, אלא בקשרי חברות ואהבה, במה שלא נאמר, ובהתמודדות עם הידיעה כשהיא חוצה גבול שאי אפשר עוד להסיג לאחור.
דורי מנור
בסוד העניינים הוא ספרה השלישי של סנונית ליס, מחברת הרומן כל הג'אז הזה (2017), שהיה לרב־מכר, תורגם לאנגלית והיה למועמד סופי לפרס ה־National Jewish Book Award האמריקאי, וקובץ הסיפורים הקצרים תשע דרכים להיפרד (2022), שזכה אף הוא לשבחי הקוראים והמבקרים. ליס (1980) נולדה וגדלה בקיבוץ עין שמר, עבדה כעיתונאית וכמבקרת מוזיקה וייסדה חברת תוכן. כיום היא מתגוררת בתל אביב עם בן זוגה, שני ילדיהם וחתול.

ביולי ימלאו לי עשרים ושלוש.
הימרתי על מספר במשחק מזל. 
הקוביות הסתחררו. הפסדתי. 
(חנה סנש, בית הכלא בבודפשט, 1944)

ב־1944, קבוצה קטנה של מתנדבים מארץ ישראל, צעירים שנחלצו מאירופה לפני השואה, נשלחה לצנוח ביבשת הכבושה כדי להילחם בנאצים ולהציל יהודים. חלקם לא שבו, אחרים שרדו בדרכים פלאיות. גבורתם חקוקה במיתולוגיה של מדינת ישראל. אבל "צנחני היישוב" הם לא רק מיתוס. הם היו אנשים בשר ודם, סוערים, מהורהרים, תאבי חיים, בעלי עקרונות וחלומות. כל אחד מהם נטש את המקלט השברירי שמצא בארץ וקפץ מהמטוס אל הלא־נודע.

חנה סנש נקרעה בין שאיפותיה האישיות לחיי הקיבוץ; היא לא רצתה להיות פועלת פשוטה. חביבה רייק שברה לבבות ומוסכמות; מעולם לא עִניין אותה מה אמרו עליה. את אנצו סירני אפילו בן־גוריון לא הצליח לעצור; הוא לא הסתפק בתפקיד שיועד לו. וחיים חרמש, הילד הבורגני שנולד מחדש כחלוץ, פירפר במצנח כמו עטלף בעל כנפיים ענקיות ואצר כל פרט כדי שחבריו והוא לא יישָכחו.

הספר לחפש בן אדם, ששמו לקוח ממילות שיר שכתבה חנה סנש, הוא מסע היסטורי, ספרותי ואישי בעקבות הלב הפועם והראש ההומה של הצנחנים היהודים – והשליחות הבלתי־אפשרית שקיבלו על עצמם. ברגישותו הנדירה ובסקרנותו הנועזת מאיר מתי פרידמן את סיפור חייהם ומותם. במסעו בספר, ובמסענו איתו, הוא מגלה מי הם היו באמת, מפענח באמצעותם את ימי ההווה, ומנסה להבין איך, אף על פי שכשלו במשימתם הרשמית, הצליחו בכל זאת לשנות את פני העתיד.

מתי פרידמן הוא עיתונאי וסופר. מחבר רב המכר דלעת, מוצב אחד בלבנון, שנבחר ב־2016 לרשימת הספרים הטובים של ה"ניו יורק טיימס" והאתר "אמזון", מסתערבים, אגדה ישראלית, שזכה בפרס "נתן" לספרות יהודית ובפרסים נוספים, תעלומת הכתר, תחקיר על גורלו של כתב יד עתיק של התנ"ך, שזכה בפרס סמי רוהר לספרות בארה"ב, ומי באש: לאונרד כהן במלחמת יום הכיפורים, שעובד למופע מצליח. ספריו ראו אור בשפות רבות. כתבותיו התפרסמו ב"ניו יורק טיימס", במגזין "אטלנטיק" ובעיתונים נוספים. הוא נולד בקנדה, עלה לישראל בגיל 17 ומתגורר עם משפחתו בירושלים.

הקיבוץ הישראלי נוסד בראשית המאה ה-20, ולאחר הקמת המדינה הוא היה לתנועת התיישבות של מאות ישובים ואלפי חברים. מראשיתו ביקש הקיבוץ לממש רעיונות סוציאליסטיים רדיקליים של שוויון, אחווה ושותפות מלאה במודל קהילתי המבוסס על שיתוף כלכלי וחברתי מוחלט – בקומונה. לאחר הקמת המדינה, בעקבות מיסוד וגיוון פנימיים ושינויי עומק בחברה הישראלית, התמודדו הקיבוצים עם אתגרים חברתיים וארגוניים חדשים והחלו במעבר הדרגתי ממבנה קומונלי מלא למודל גמיש יותר. תחילה, בתחום השיתוף – הופרטה הצריכה המשותפת. בהמשך, לקראת סוף המאה, בעקבות משבר כלכלי קשה, עורער גם השוויון. כאשר האחריות לפרנסה הועברה מהקהילה לפרט ולמשפחה, פערי השכר יצרו בידול כלכלי בינאישי. האחריות חולקה מחדש בין הקהילה ליחיד והמשפחה, והוגדרו מחדש ערכי השוויון, הצדק והערבות ההדדית.

ספר זה מבקש להבין את הגורמים שהובילו למהלכים אלה, את גבולותיהם ואת השפעתם על אופן העיצוב מחדש של יחסי יחיד וקהילה. כמו כן הוא מברר כיצד צמצום השיתוף, הפרטת העבודה ושכרה, והעברת הבעלות על הדירות מהקהילה למשפחות הגבירו אוטונומיה אישית ומשפחתית מבלי לבטל לחלוטין את חזון הקהילה המשותפת. הטענה המועלית כאן היא שהחזון הקהילתי עוצב מחדש במודל של "קהילת רווחה" המשלבת בין אחריות חברתית למרחב אינדיבידואלי ומשפחתי; בין המשכיות מוגבלת של ערכים קיבוציים והתאמתם למציאות כלכלית וחברתית עכשווית. בהישענות על מחקר מעמיק של תהליכי השינוי ושל התנהגות חברים וקהילות, הספר מציע קריאה חדשה ומשמעותית בקיבוץ החדש – לא כשריד נוסטלגי של הקיבוץ המסורתי אלא כתופעה חברתית המחפשת איזון בין פעילות וסולידריות קהילתית לחירות אישית; בין מסורת של שיתוף לבין אתגרי המאה ה-21.

יחזקאל דר הוא פרופ' אמריטוס בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית; הרבה לחקור בנושאי חברה וחינוך בקיבוץ. סייע לו במחקר זה ד"ר שלמה גץ, ראש המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי באוניברסיטת חיפה.