הליכה לאיבוד

הילדים שומרים עלינו הוא פנינה ספרותית. במרכזו סיפור חניכה שנפרש על פני שתים־עשרה שנים והתרחש בלבה הפועם של תל אביב. המחברת, שהיתה בסוף שנות התשעים סופרת ילדים בתחילת דרכה, שכרה דירה בבניין הצופה לגן מאיר. את הדירה השכירו לה שתי אחיות, שנולדו, גדלו וגרו באותה קומה: המתרגמת האגדית נילי מירסקי והעורכת המבריקה ימפה בולסלבסקי. השלוש נהפכו למשפחה, והקומה נהפכה לבית. החיים בקומה התרחשו בעיקר בלילות. הם היו רוויים באלכוהול וסיגריות, גדושים בדגים מלוחים, גבינות ושוקולד, וסוערים משיחות על סופרים רוסים שמתו מזמן, אהבות גדולות מהחיים ואכזריותה של הילדות. 

בעברית סוחפת, רוויַת הומור וגעגוע, שם־טוב מתבוננת בעצמה ובשתי הנשים שטיפחו וגידלו אותה ותוהה על מקומם של ילדים וילדוֹת – ממשיים ובדיוניים – בחייה. לממואר מצורפים סיפורים קצרים שכתבה שם-טוב, בחסותן של האחיות, בעריכתה של ימפה בולסלבסקי, וזהו פרסום ראשון שלהם.  

תמי שם־טוב, ילידת 1969, פירסמה יותר מעשרים ספרים לילדים ולנוער, רובם סיפורים ורומנים היסטוריים, שזיכו אותה בפרסים רבים, ובהם פרס ביאליק, פרס לאה גולדברג ופרס ראש הממשלה. היא מתגוררת בתל אביב עם שתי בנותיה. הילדים שומרים עלינו הוא ספרה הראשון למבוגרים.

בשכונת עולים בירושלים מתגוררת טובה ברכה – זקנה בבלית חכמה, המנהלת את חייה על פי מסורת אבותיה ואמותיה. כשהיא מברכת על הלולב בחג הסוכות, כפי שלמדה מאִמהּ, מוצא בזה רב צעיר ונחרץ פגם הלכתי חמור. המפגש בין שתי תפיסות עולם אלו – האחת מושרשת במסורת חיה, והשנייה נשענת על סמכות טקסטואלית – מתפתח לעימות עקרוני על אמת, אמונה וסמכות.

סיפור קטן זה על ברכה ולולב מתרחב לכדי יצירה מורכבת ורבת־רבדים, הנעה בין הומור לפאתוס, בין ריאליזם לפנטזיה, בין ירושלים של מטה לירושלים של מעלה. דרך סיפור המסגרת נפרשת לפנינו תמונה עשירה של קהילה ירושלמית על דמויותיה הייחודיות, מנהגיה ואורחות חייה, וגם דיוקן מרתק של מאבק בין־דורי על משמעותה של מסורת בעולם משתנה.
ביצירתו הראשונה, כותב המחבר ברוחם של הסיפור העממי ושל הספרות הרבנית הקלאסית ומצליח לרקום מהם יצירה מודרנית מפתיעה. הספר מצטרף לכמה וכמה יצירות של ספרות עברית עכשווית, המבקשות לספר מחדש את סיפורה של החברה הישראלית המסורתית, אך עושה זאת בקול ייחודי ומקורי.

דוד מנחם, יליד ירושלים (1980), מלמד תורה ושירה, פייטן ומוזיקאי, רב קהילת אוריאל במבשרת ציון. זהו ספרו הראשון.