''העולם אומרים שספורי מעשיות מסגל לשנה.
ואני אמרתי שעל ידי ספורי מעשיות
מעוררין בני אדם משנתם."
כך מצטט רבי נתן, בספרו חיי מוהר"ן את רבו, רבי נחמן מברסלב.
אין סוף סיפורים סיפרו אנשים ליד מיטות ילדיהם בתקווה להרדימם לתוך עולם קסום ומרגיע, הרה חלומות הנושאים שלווה בכנפיהם. "מה לך נרדם?" קורא רבי נחמן לאדם המבוגר האמון על סיפורים, ומציע לו דווקא לעורר נפשו להתבוננות מחודשת בחייו, מתוך בחינת עומקם של סיפורים.
הקורא בספר זה יופתע לגלות שבספרות החסידית יש היגדים רבים, המשתלבים ברלוונטיות שלהם לעולמו של האדם המודרני .
הסיפורים מתרחשים בוורשה, סאסוב, פשיסחא ועוד כפרים ועיירות במזרח אירופה. גיבורי הסיפורים הם חסידים פשוטים או רבנים מפורסמים, ביניהם החוזה מלובלין, המגיד מקוזניץ, רבי אלימלך מלידז'נסק וכמובן הבעל שם טוב. אך למרות הריחוק בזמן, במקום, בהשקפת העולם ובאורח החיים, מתוך הסיפורים עולות בעיות קיומיות רבות הנוגעות לכל אדם באשר הוא: יחסים בין מנהיג לקהילתו, תהיות בין אדם לעצמו, דיאלוגים בין יחיד לחברה, התמודדות עם יצרים אנושיים, בדידות והשתייכות, כוחות נפש של נשים וגברים, משברי אמונה, שאלות של זהות חיצונית ופנימית, ביטויים אישיים לטקסטים בעלי ריטואל קבוע ועוד.
מסע בסיפורים חסידיים נוגע במסע ה קיומי- אנושי: יציאה לדרך על מנת להגיע ליעד במקום אחר.כל מסע מתרחש במרחב פיזי, גיאוגרפי וחברתי, אך עיקר נסיעתו של גיבור ספרותי- שאינו אלא בבואת האדם במציאות-היא בנפשו פנימה. לא תמיד מגיעים הגיבורים למקום שהועידו לעצמם, אך תמיד הם מגיעים לאיזו נקודה פנימית בתוכם, שלעולם לא היו מגיעים אליה לולא יצאו לדרך. חיפוש אחר ה"נקודה טובה" הזו – הנקודה שהאדם צריך למצוא בקרבו - הוא תכלית ספר זה. אם נמצא אותה בגיבורי הסיפור הבדוי, אפשר כי נקנה לנו כלים למצוא אותה גם במסע החיים האישי שלנו.