אֵיידה בת העשר מעולם לא יצאה מדירת החדר העלובה בה היא מתגוררת עם אִמהּ ועם אחיה הצעיר ג'יימי, שבו היא מטפלת. האֵם מרירת הנפש מתביישת ברגלה הנכה, המעוותת, של בתהּ ואוסרת עליה לצאת החוצה.
אבל כשג'יימי עומד להישלח לכפר, הרחק מלונדון המאוימת על ידי הפְצצות הגרמנים במלחמת העולם השנייה, איידה חומקת בחשאי מביתה ומצטרפת אליו.
איש מתושבי הכפר אינו מוכן לתת בביתו מחסה לאח ולאחות המוזנחים, המלוכלכים, חסרי כול, והם נכפים על אישה ערירית בשם סוזן המכריזה בכעס למן התחלה "אין לי טיפת מושג בטיפול בילדים."
בביתה של סוזן, איידה מלמדת את עצמה לרכוב על פוני, לומדת לקרוא ולכתוב, ובולשת אחר מרגלים גרמנים. בד-בבד היא לומדת לבטוח בסוזן, שאט-אט ניצתת בה אהבה אל איידה וג'יימי. וכשם שהיא משנה את חייהם, הם משנים את חייה.
כשהאם באה לדרוש חזרה את ילדיה, מתרחש פיצוץ, ריאליסטי ומטאפורי.
המלחמה שהצילה את חיי הוא סיפור על מלחמה פרטית לעצמאות, שיש בה אומץ, תושייה, נחישות וחוכמה, על רקע של מלחמה. הסיפור המרתק, בשפתה הפשוטה של איידה, חודר אל הלב ומהפֵּך קרביים.
הספר זכה בפרס ניוברי היוקרתי ובפרסים רבים נוספים והיה בראש רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.