על הביתי והאלביתי

מן הקיום אל הקיים פורסם לראשונה בשנת 1947, שנתיים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, והוא מספריו הראשונים והחשובים של עמנואל לוינס. טקסט זה מפגיש אותנו עם הוגה שעדיין לא גיבש סופית את הגותו, אך בדיוק בשל כך זהו טקסט פתוח ובו תיאורים פנומנולוגיים מקוריים (למשל על העייפות, העצלות, ההתעוררות, השינה, ההתקיימות ברגע, ההימצאות במקום ועוד) הפותחים אופקי מחשבה חדשניים לחלוטין אל היומיומי ביותר שהוא גם התשתיתי ביותר. בספר זה פורס לוינס לראשונה פנומנולוגיה של הקיום האנושי בוויכוח פרונטלי עם מחשבת האדם של מרטין היידגר, ובו הוא מציע אלטרנטיבה למחשבת ההוויה והזמן של ההוגה הגרמני. כיצד להיחלץ מ"אימת ההוויה"? או, בלשונו של לוינס, מהו האירוע או הדרמה של הקיום האנושי כאשר זה נחשב כיחס שבין האדם הקיים לקיום, כאשר מנסים לעקוב אחר הדרך המובילה "מן הקיום אל הקיים"? אלו שאלות היסוד שספר זה פותח בפנינו, מתוך דיאלוג, ולעיתים ויכוח, עם ההוגים הגדולים של הפילוסופיה המערבית: דקרט, ברגסון, הוסרל, סארטר והיידגר.

מן הקיום אל הקיים מאפשר להציץ אל נקודות ההתהוות של מחשבת לוינס בטרם הפכה לזו המוכרת לנו היום. אנו מוצאים כאן את הניצנים הראשונים של מחשבת הזולת של לוינס, או של מחשבת הזמן שלו, וכן את הניסוחים הראשונים של מחשבת האדם שלו. אבל זהו גם ספר שמתמודד, אף אם בין השורות, עם האסון, עם חורבן אירופה, שבמרכזו שואת יהודי אירופה. כיצד לחשוב את האדם אחרי "סוף העולם"? באופן שיהפוך לאחד המאפיינים הייחודיים של מחשבת לוינס, מן הקיום אל הקיים פותח אופקי מחשבה חדשים להתמודד עם שאלה זו, תוך פיתוח השפה הפנומנולוגית הייחודית לו, וגם – אף אם באופן מרומז – מתוך המקור היהודי.

מן הקיום אל הקיים תורגם מצרפתית על ידי בנימין זינגר, ומצורפת לו אחרית-דבר מקיפה מאת אלי שיינפלד.