הגניוס הישראלי

שכונת אבו תור לא זכתה עד היום לתיעוד היסטורי, חברתי או אדריכלי, ורגע לפני שקסם סמטאותיה ובתיה העתיקים ייעלם בבנייה המסיבית סביבה, יצאה שירה ברויאר לחקור את תולדותיה של שכונה מיוחדת זו. בהצצה אל תוככי בתיה, מאירה המחברת את חיי תושביה שחוו את התהפוכות ההיסטוריות, החברתיות והלאומיות שפקדו אותה.

הספר הוא סיפורה של שכונה ירושלמית ערבית מוסלמית אמידה, שהפכה לשתי שכונות נפרדות, יהודית וערבית שגדרות תיל חצצו ביניהן, ושלטי "עצור גבול לפניך" הזהירו את תושביה משני צידי הגבול. אף שיובל שנים ויותר עברו מאז נעלמו הגדרות והשלטים, נותרו השכונות פרודות, על אף שלא פעם צומחת עשייה אנושית שכונתית משותפת שמניבה פירות מתוקים לכולם.

הספר כולל בנוסף, חמישה סיורים מרתקים ברחובות השכונה ובסמטאותיה הציוריות המספרים את סיפוריה במוקד התרחשותם. אחד הסיורים מוקדש לאומנים ולמשוררים ביניהם יהודה עמיחי וחבריו שגרו בשכונה ובסביבותיה ויצרו בה, ועליה.

שירה ברויאר היא אשת חינוך, מנהלת בית הספר "פלך" לשעבר, בעלת תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל מהאוניברסיטה העברית ומורת דרך המתמחה בשכונות ירושלים.

קשרי ישראל-גרמניה שאחרי נפילת חומת ברלין נבחנים בספר זה בתקופות שלטונם של שלושה קנצלרים: הלמוט קוהל, גרהרד שרדר ואנגלה מרקל. הספר הוא תוצר של עבודת מחקר שהתבססה על מקורות שונים, ובעיקר על עשרות ראיונות שקיים המחבר עם אנשי מפתח בקשרים בין המדינות.

חילופי הדורות בגרמניה ותהליך הנורמליזציה הפנימי והבין-לאומי שעברה הרפובליקה הפדרלית בעקבות איחוד גרמניה לא פגעו ביחסים המיוחדים עם ישראל. להפך: בשיאם, בשנת 2008, על רקע החרפת איום הגרעין מצד איראן, הכריזה הקנצלרית מרקל שביטחון ישראל הוא חלק מהאינטרס הלאומי הגרמני. בספר מתוארת תרומתם של היחסים בין המדינות לפיתוחה של מדינת ישראל ולחיזוקה בתחומים חיוניים, ואף להידוק קשריה עם האיחוד האירופי. יחסים אלה עומדים למבחן בעשורים האחרונים, לאחר שגברו חילוקי הדעות בין שתי המדינות בשאלות מדיניות החוץ והתחזקה המגמה השלילית כלפי מדיניות ישראל בסקרי דעת הקהל הגרמנית. כל אלה הציבו סימני שאלה על עתיד היחסים המיוחדים בין שתי המדינות.

הגיעה השעה לבחינה היסטורית שיטתית של היחסים המיוחדים בין ישראל לגרמניה המאוחדת. ספרו של טיבור שלו שלוסר מציב פרספקטיבה רחבה, מעודכנת ומגובה היטב בתיעוד בכתב ובעל פה של התפתחות יחסים אלה ברבע המאה שחלפה מאז איחוד גרמניה ב 1990. המחבר מכפיף את היכרותו הישירה כדיפלומט בתהליך המתואר בספר ואת הידע האישי שלו לכללי המחקר ההיסטורי ומספק כך ניתוח ייחודי בשאלת ההמשכיות והחידוש במסכת היחסים הללו, על משמעותם הכלכלית, הבטחונית והמדינית העצומה.

(משה צימרמן, פרופסור אמריטוס להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית)

איחוד גרמניה עורר בישראל ובאירופה חשש מפני "רייך רביעי". אלא שהחששות התבדו: היחסים המיוחדים בין ישראל לגרמניה דווקא חוזקו בהיבטים חיוניים לישראל, אף שיש גם יסוד לדאגה לעתידם. ספרו של טיבור שלו שלוסר הוא פרי מחקר היסטורי שיטתי ומגוון, המתבסס על תיעוד רשמי, פרסומי תקשורת ועשרות ראיונות שקיים עם מעצבי ומבצעי מדיניות בשתי המדינות. בכל אלו בא לידי ביטוי ניסיונו העשיר כדיפלומט מקצועי אשר הופקד מטעם משרד החוץ על פתיחת שתי קונסוליות חדשות של ישראל בגרמניה, בברלין ב-1991 ובמינכן כקונסול כללי ב-2011.

(שמעון שטיין, שגריר ישראל בגרמניה לשעבר)

סיפורה של חטיבת השריון 188 – החטיבה שלא היתה אמורה להיות שם.

בשעה 06:29 ב-7 באוקטובר 2023, השבת הנוראה, עסקו כוחות חטיבת השריון 188 בפעילות מבצעית ביהודה ושומרון ובגבול הצפון. בסוף אותו היום, 20 טנקים ושני כוחות חי"ר של החטיבה היו פזורים לכל אורך העוטף – נלחמים, הורגים עשרות מחבלים ומצילים מאות אזרחים בשדרות, בבארי, בכפר עזה, בנחל עוז, בסופה ובכיסופים.

"משום מקום התחלתי לשמוע על כוח טנקים שבא לקראתי", סיפר אחר כך מפקד הגזרה הדרומית של העוטף. "התחושה היתה שיש פתאום מול מי לעבוד. לא היו הרבה כוחות כאלה, אם בכלל, באותו יום".

בכתיבה קולחת ועשירה בפרטים, ובהתבסס על שיחות עם יותר מ-100 קצינים ולוחמים, מביא רונן וודלינגר את סיפורה של חטיבת השריון 188 ב-7 באוקטובר וביממות שאחריה, שעה אחר שעה. הוא מספר על קרבות לטיהור מוצבים, על היתקלויות פנים אל פנים ועל חילוץ אזרחיות ואזרחים מהתופת. לצד זאת, הספר גם נכנס לתוככי הטנק ושופך אור על ההווי – השיחות, הפחדים, התסכול, ההומור – שיוצר צוות של ארבעה שריונרים שנלחמים במשך שעות בתוך מפלצת של 80 טון ברזל.

רונן וודלינגר הוא איש תקשורת ומנהל התוכן של פרויקט ההנצחה הדיגיטלי "כאן 7.10.360" מבית תאגיד השידור הישראלי.