מבשלים ואופים לחג

הספר עוסק בזיקה שבין האישה לכישוף, ובאופן שבו הספרות הרבנית ובעקבותיה הספרות הפולקלורית היהודית התייחסו אל האישה ואל אותה זיקה. הדעת נותנת לפי מקורות אלה שנשים לוקות בנחיתות מולדת, וחזקה על נשים מסוימות שתעשינה פעולות הנתפסות ככישוף כמנגנון של פיצוי על תדמית ודיכוי. מן הכתבים עולה שבאופן אינטואיטיבי האישה מבצעת פעולות מסוימות מפני שבטבעה היא שואפת לנקום, להרע, לבטא את עצמיותה ולהעצים את כוחה לנוכח העולם הגברי.

בספר אנו מבקשים להתמקד בזיקה המגית של האישה ביצירה הרוחנית היהודית בעיקר בימי הביניים, אולם אנו מתפרסים גם למקורות בעת העתיקה ולהשפעות בימי הביניים ובראשית העת החדשה. החיבור עוסק בכישוף נשי ביצירה היהודית שנכתבה כולה בידי גברים, ונקבעה והופצה באופן חד-צדדי על ידי גברים בלבד. הספר סוקר את אופן הצגת הנשים ועולמן בראייה מאחדת על האמונות והדעות של חכמים בימי הביניים על הכישוף, תוך התמקדות במתח שבין המיסטי-מגי ובין הרציונלי-מדעי, וכפי שהם באים לידי ביטוי בחשיבה ההגותית-הפילוסופית והספרותית. החיבור מציע קריאה פרשנית שונה שעיקרה דפוסים אחדים להבנת המגיה ה"נשית" כביטוי לאחר, של אותו גורם שהוגבלה בפניו האפשרות לבטא את עצמו ולהשמיע את קולו בצורה בלתי אמצעית.

זאב — ירח — כוכב — טלסקופ — מיקרוסקופ — בקבוקון —ויסקי — סקוטלנד — כבשה — פרה — אסם — איכר

במבט ראשון, שרשרת האסוציאציות הזאת נראית אולי כמו אסופה אקראית שהגה מוח חסר שקט, אבל בעיני פרופ’ משה בר — אחד מחוקרי המוח והקוגניציה הבולטים בעולם — שרשראות כאלה הן חלון אל אחד הכלים העמוקים והחשובים ביותר שלנו כבני אדם: היכולת לחשוב רחב, לשוטט, וליצור קישורים שלא היינו מגיעים אליהם בדרך אחרת.

נדודי מחשבות הוא ספר מדעי, פילוסופי ואישי כאחד, שלוקח אותנו אל מאחורי הקלעים של התודעה: אל הרגעים הקטנים שבהם מחשבה זעירה מציתה מחשבה אחרת, דימוי מקרי יוצר תנועה פנימית, והבלחה סתמית לכאורה יכולה דווקא לפתוח פתח ליצירתיות, לתובנות חדשות, ואפילו לשיפור מוכח במצב הרוח.

בהתבסס על מחקריו פורצי הדרך ועל חוויותיו הפרטיות, בר מסביר כיצד פועל המוח ברגעים האלה, ומזמין אותנו לא רק להבין את נדידת מחשבותינו, אלא גם להתיידד איתה: להפסיק לראות בה רעש או הסחת דעת מיותרת, ולגלות את הכוח היצירתי שלה.

פרופ' בר, יליד דימונה, כיהן כראש המעבדה למדעי העצב הקוגניטיביים באוניברסיטת הרווארד, וכראש המרכז הבין-תחומי לחקר המוח באוניברסיטת בר־אילן. זהו ספרו הראשון הרואה אור בעברית.

על כוח האדם בצה”ל נכתב הרבה מאוד בהקשר יחסי צבא־חברה, ומעט יחסית נכתב על מנגנוני ”מִנהל כוח אדם” - כיצד צה”ל מזהה אתגרים בתחום כוח האדם, על מרכיביו השונים, מהם דפוסי המענה שלו להם וכדומה.
ספר זה ממשיך ומשלים את ספריו הקודמים של המחבר: ’הרמטכ”ל’ ו’המטכ”ל’ שהתמקדו במפקדה האסטרטגית של צה”ל ובעומד בראשה, ’מפקדת חיל האוויר’ ו’מפקדות היבשה’ שעסקו במפקדות זרוע ומפקדות פיקודים מרחביים, ו’אמ”ן’ שעסק באגף וזרוע המודיעין. מחקר זה הוא צעד נוסף בהשלמת התמונה המתארת את התפקוד של הדרגים האסטרטגי (מטכ”ל, על אגפיו השונים) והאופרטיבי (זרועות ופיקודים) ואת היחסים ביניהם.

הספר עוסק בשני תחומים: התחום הראשון הוא החוגרים - חיילי החובה (גברים ונשים), המילואים ו”מגזרים” כמו נח”ל, ישיבות הסדר, חרדים ועוד. תכלול כל מרכיבי המשנה יחד חסר במחקר, הנוטה לרוב להתמקד באחד מהם ולכן אינו מאפשר הסתכלות ”פיקודית” על נושא כוח האדם: מה היו האתגרים - הכמותי, האיכותי והדיסציפלינארי (כוח אדם לאחזקה, התרעה, סייבר וכדומה) - בכל תקופה בהיסטוריה של צה”ל, ומהם המענים שפותחו כדי להתמודד עם אתגרים אלו. התחום השני הוא מערך הקבע - ”שלד הצבא” בצה”ל. תחום זה כולל שלושה פרקי משנה: הראשון עוסק בתקופה שבין 1973 לתחילת שנות התשעים. התרחבות צה”ל לאחר מלחמת יום הכיפורים הביאה לסדרת ניסיונות לצמצמו, ואלה גרמו ל”משבר הקבע הגדול” של אמצע שנות השמונים. בתקופה זו התעצבו מנגנונים רבים המשמשים את צה”ל עד היום. השני עוסק בתקופה שבין תחילת שנות ה־2000 ועד 2024, והוא מציג את הבעיות במצב הנוכחי, שהביאו למשבר הקבע שבו מצוי צה”ל בעת כתיבת הספר. השלישי עוסק בהערכה ובקידום של מפקדים בכירים, מסא”ל ומעלה. בפרק זה מתוארת ההיסטוריה ההתפתחותית של תחום רב השפעה על העוצמה הקרבית של צה”ל. זהו נושא המטריד הן את קצונת צה”ל והן את הציבור, והפרק מנסה לבנות לו תשתית היסטורית. הספר מציע לכל אורכו, בהתאם לנושא, נקודות למחשבה לעתיד.