המיתוס של השיבה הנצחית - יד שניה

ספרו של שטייניץ הוא בעל מסקנות מרחיקות לכת עבור הפילוסופיה של המדע.
אחת מהן היא מרכזיותה של האונטלוגיה בחקר ההכרה המדעית.
מסקנה אחרת היא ההכרח בנקודת התחלה מוחלטת, לצורך כל חשיבה מדעית.
שתי מסקנות אלו מערערות ומקעקעות את יסודות האמפיריציזם והפרגמטיזם המודרני.
הצורך בפילוסופיה חדשה, אשר תהיה במידה רבה חזרה אל הפילוסופיה הקלאסית, ברור לאחר חיבור זה יותר מאשר היה אי פעם לפניו .
עץ הדעת הוא איפוא קריאת תיגר אמיתית על עצם מהלכן של הפילוסופיה וההגות המודרניים.
דבר המעיד על טיב רוחו הפילוסופית, על עצמאותו האינטלקטואלית ועל עוצמתו המוסרית של מחברו .
פרופ` זאב בכלר, אוניברסיטת תל-אביב
עבודתו הפילוסופית של יובל שטייניץ עומדת בסימנו של צירוף נדיר של תכונות: להט, העזה , יכולת, בקיאות ובהירות .
עץ הדעת מצליח לומר דברים מעניינים וחדשים, גם כשמדובר בשאלות שכבר נשתברו עליהן קולמוסין רבים. גם אם הטענות עצמן לא ייראו לקורא, תמיד הוא ימצא את הטיעונים מרתקים ואת העימות מאלף .
בני הצעיר, אבשלום, נהנה מספרו של יובל שטייניץ, הזמנה לפילוסופיה, אותו מצא על המדף וקרא בהיותו בן אחת עשרה.
הספר שלפנינו קשה יותר, עמוק יותר ומקורי יותר, אבל אפשר ליהנות ממנו לא פחות, גם מתוכנו וגם מן הלהט וההעזה, היכולת, הבקיאות והבהירות .
פרופ` אסא כשר, אוניברסיטת תל-אביב

לחתור בסירה על השטיח בסלון, להתפלל לפי מדריך הטלפון, לראות את הכוכבים מלמעלה, לדחוס את תולדות העולם מהמפץ הגדול ועד ליבבה האחרונה לעשרים דקות, להתבונן באבק שמרקידה קרן שמש, להתרגל לאכול משהו שלא סובלים, לשתות ולהשתין בבת-אחת, וכיוצא באלה - ניסויים פשוטים, לפעמים עד כדי גיחוך, אבל מפתיעים תמיד. לא צריך בשביל זה הרבה: אולי טלפון מנותק, עיר זרה, נוף ילדות, רגע של שקט. לפעמים בבית, לפעמים ברחוב, באוטובוס, על שפת הים, בחזרה מנסיעה ארוכה. עוצרים לרגע, מסתכלים בדברים באלכסון, משנים זווית ראייה, והדברים הכי בנאליים מקבלים משמעות, מעוררים מחשבה, פותחים דלתות לא צפויות בראש.


רוֹזֶ'ה-פול דרוּאה, פילוסוף צרפתי, חבר במרכז הלאומי למחקר מדעי (CNRS), ועיתונאי ב'לה מונד', עוזר לנו בחן ובהומור לראות את הנושאים הפילוסופיים הגדולים שמסתתרים מאחורי סיטואציות יומיומיות, ומדרבן אותנו להטיל ספק באמונות הכי מושרשות שלנו לגבי הטוב, היפה, האמת, גוף-ונפש, זהות, ידיעה... ולראות שהחיים זה אומנם, ואולי, ואם כי, וגם. כמו שכתב ויליאם בלייק: "לראות עולם בגרגר של חול, ושמים בפרח בר / לחפון אינסוף בכף היד, ואת הנצח בשעה." וכל זה בפרוזה רעננה ומושחזת, נקייה ומשמחת.