צורות הזמן והכרונוטופ ברומן - יד שניה
לדעת אנשי רוח רבים ברחבי העולם, מיכאיל בכטין הוא חוקר הספרות והתרבות החשוב ביותר שהצמיחה המאה העשרים. גדולתו של בכטין מתבטאת, בראש ובראשונה, בראייה התרבותית הרחבה שלו, ראייה אדירת היקף ובה במידה חודרת מעמקים. על בסיס היכרותו האינטימית עם התרבות המערבית, מספרות יוון העתיקה ועד ימינו, יצר בכטין מפת ספרות מדהימה בהיקפה ובעושר הפרטים שלה וסימן בה – כסופר גדול של רומן מסע מרתק – מסלולים נפתלים ועם זאת הגיוניים להפליא.
במסה "צורות הזמן והכרונוטופ ברומן", שנכתבה בשנים 1937-1938 אך ראתה אור לראשונה רק ב-1975, משרטט בכטין את המפה הכוללת של עולמו התרבותי; על רקע מפה זו מתרחשים מסעותיו התרבותיים הספציפיים יותר, שבהם הוא מתמקד בתקופות ובסופרים מסוימים (רבלה, דוסטויבסקי ואחרים). במסה זו הוא גם פיתח את מערכת המונחים הסוגסטיבית – ובראשה את המונח "כרונוטופ" – שאפשרה לו לנוע בחופשיות במרחבי תרבות עצומים. בדומה להוגים גדולים אחרים, בכטין גם העשיר את מילון המונחים שלנו. מילים כגון "דיאלוג", "פוליפוניה", "קרנבל", "דיבר", וכמובן, "כרונוטופ", נטענו בכתביו במשמעויות חדשות ומפתיעות והפכו לצפנים הכרחיים בכל שיחה של אנשי תרבות בני זמננו.
לדברי בכטין, התופעות המעניינות ביותר נוצרות בגבולות שבין התרבויות, בקווי התפר. תפיסה זו הולמת גם את מאמרה של הלנה רימון , "הזמן והמקום של מיכאיל בכטין", שבו נעשה ניסיון להתחקות אחר דרך מחשבתו של בכטין על רקע שתי תרבויות, הישראלית והרוסית, ובמסגרת היסטורית משולשת: המחצית השנייה של שנות השלושים בברית המועצות (בעת שנכתבה המסה), שנות השבעים (שבהן ראתה אור לראשונה) ותחילת המאה העשרים ואחת (כאשר היא מופיעה לראשונה בעברית). מאמרה של הלנה רימון מתבסס על כתב היד המקורי של המסה שנתגלה בארכיון בכטין ומכיל חומרים מפתיעים, העשויים לשנות את תדמיתו המקובלת של בכטין. במאמר, וכן בביאורים המלווים את המסה, הסתייעה רימון בחומרים לא-שגרתיים נוספים, כגון שיחות עם תלמידיו ומכריו של בכטין
עזריה דה-רוסי, 'מן האדומים' (1578-1511), מן הדמויות הבולטות בתולדות התרבות היהודית לדורותיה, חי באיטליה בתקופת מעבר מובהקת בתולדות העמים ובתולדות ישראל כאחד. הציבור היהודי היה נתון אז במשבר פוליטי-כלכלי-חברתי, שנכרך בו משבר חמור של זהות תרבותית. היבטים רבים של משברים אלה משתקפים בכתבי עזריה. ספר 'מאור עיניים', שממנו נלקטו רוב הפרקים המכונסים במבחר זה, הוא החיבור המודרני הראשון של ההיסטוריוגרפיה היהודית. התיאור המפרט של רעידת האדמה בפרארה (1570), המובא בראש הספר, הוא הראשון מסוגו בתולדות הספרות העברית.
בסדרה של המסות המלומדות, שהן עיקרו של ספר 'מאור עיניים', הטיל עזריה ספק בכרונולוגיה המקובלת מאז בריאת העולם, באמיתותן של אגדות חז"ל ובדעות מקובלות אחרות. בנושאים אלה היה ראשון אנשי המדע ב'מדעי היהדות' המודרניים . על שום הגישה הביקורתית של מחברו, עמד הספר במרכזה של סערה ציבורית, ואף הוטל חרם על קריאתו . על רקע זה, ראתה המסורת ההיסטוריוגרפית היהודית המודרנית במחברנו את אחד הקורבנות המובהקים של המאבק למען חופש המחשבה ופרסום הדעות.
ההדיר והוסיף מבוא והערות ראובן בונפיל .
המחיר שלנו:
45
₪
בהשפעת גל "מחאות הפייסבוק" בעשור השני של המאה ה-21, הציב פוסט אנונימי, שהתפרסם בפייסבוק בבחירות 2013, דרישה של נשים חרדיות לייצוג במפלגות החרדיות. הפוסט פרץ את סכר השתיקה וחולל לראשונה בישראל מאבק של נשים חרדיות לייצוג פוליטי.
איך צומחת מחאה דמוקרטית-פמיניסטית במהותה בחברה השוללת את ערכי הדמוקרטיה? בחברה פטריארכלית, שהפרדה בין גברים ונשים היא ערך מרכזי המגדיר את זהותה ואת אורחות חייה של האישה, בחברה שבה "פמיניזם" היא מילת גנאי? בחברה שבה המשפט "כל כבודה בת מלך פנימה" מאומץ כקוד צניעות וכהצדקה להדרת נשים מהמרחב הציבורי? בחברה שבה הממסד שולט על אמצעי התקשורת שממנו מודרות הנשים?
סיפור מאבקן של נשים חרדיות פורצות דרך עומד במרכזו של ספר זה. נשים אמיצות ומרתקות, שהשמיעו את קולן וסדקו את חומת השתיקה סביב אפלייתן. נשים הנאבקות למימוש זכותן האזרחית להיבחר ונגד הדרתן מהשיח הציבורי, מהעשייה הפוליטית וממוקדי הכוח בחברה החרדית. הספר אוצר בתוכו סיפור על נחישות ומנהיגות של קומץ נשים חרדיות, שאימצו את האינטרנט ואת הרשת החברתית פייסבוק כדי לעקוף את הדרתן מהתקשורת החרדית הממסדית. נשים שהיה בהן העוז לנסות לחולל שינוי למרות ההתנגדות הפנים-חרדית והמחירים האישיים הכבדים הכרוכים בכך.
הספר בוחן את היוזמות השונות במאבק לייצוג פוליטי במערכות הבחירות בשנים 2013 ו-2015 ובמרכזן – מחאת הפייסבוק של "לא נבחרות לא בוחרות" וייסודן של שתי מפלגות נשים חרדיות. הוא מתמקד בשיח התקשורתי, ובה בעת משרטט את תהליך התהוותה של מנהיגות פוליטית של נשים חרדיות. מתוקף הדרישה לייצוג פוליטי, התמודדו הנשים עם אימוץ רעיונות פמיניסטיים-ליברליים הסותרים את זהותן החרדית. פעילותן הניחה את התשתית הראשונית לצמיחתו של פמיניזם חרדי.
ד"ר אורלי צרפתי היא חוקרת תקשורת, ומרצה בכירה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. עיקר מחקרה מתמקד באמצעי התקשורת בחברה החרדית, בתקשורת ומגדר ובתקשורת ומחאה. ספרה מאוסלו עד ההתנתקות – המאבק על ארץ ישראל השלמה בעיתוני חב"ד ראה אור בהוצאת הספרייה הציונית ואוניברסיטת ת"א. מייסדת ועורכת (שותפה) של "מגדר – כתב עת אקדמי ופמיניזם".
המחיר שלנו:
40
₪