עד הבאתו לדפוס חצה הגיליון שני "אזורי זמן": האחד, "הזמן הרחוק" - ארבע מערכות בחירות שאחריתן שלטון חלש : סחיט, ניגף בפני כל גחמה של שותפיו ותכליתו היחידה היא עצם קיומו. "משילות", כך מכנה השלטון את הרהב הריק שלו, את קוצר ידו, ואת ביזת הקופה הציבורית.
ראשיתו של השני, "הזמן הקרוב", בינואר 2023 משפרסם שר המשפטים את תוכנית ההפיכה המשטרית (או בשמה המעוקר "הרפורמה המשפטית") שתכליתה להחליש את מערכת המשפט, לרוקן ולאיין את מנגנוני הבקרה על הממשלה ולתת בידי שריה ובידי העומד בראשה כוח בלתי מוגבל.
מאות אלפי אזרחים שטפו את הרחובות ונחישותם פגשה שלטון אטום, יהיר, צווחני ומבולבל . רבים התריעו ועמדו שוב ושוב על הסכנה הטמונה במצב בו אויבי ישראל עלולים לראות בכאוס החברתי ובוואקום השלטוני שעת כושר. בתגובה האיץ השלטון במשטרה להכביד ידה על המפגינים ודחק בוועדת חוקה חוק ומשפט לעקר ולמגר כל אפשרות של דיון או שיח.
ימים אחדים לפני אסון השבעה באוקטובר הועבר גיליון זה לדפוס – וכצפוי מכונות הדפוס עמדו מלכת. שבעה חודשים חלפו מאז ומדינת ישראל קרועה ומפולגת, כואבת ומיואשת וחייליה נלחמים בגבורה עילאית ללא אופק וללא תכלית. מאה עשרים ושלושה חטופינו נמקים ומתים במנהרות. באיחור ניכר שחרורם הוגדר כיעד ראשון של המלחמה ועם משפחותיהם החברה הישראלית סופקת כפיה בייאוש ובשיברון לב. (יש ומגיח הרהור האם ניתן עדיין לדבר על "החברה הישראלית"? אולי נבזזו ודלו כוחותיה והחזית השמינית, החזית מבית, פוערת בה פצע שאין לו ארוכה?).
החברה הישראלית (כן, עדין) עוברת טלטלה עזה וכוחה להדוף את הקמים על יסודותיו של הבית הלאומי עומד למבחן. לא הבל פה של "אחדות" ו"יחד" נדרשים עכשיו - אלא מאבק נחוש, מתמשך ובלתי מתפשר על ערכי הבית הלאומי כפי שנוסחו במגילת העצמאות ... "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין...."