ירושלם הבנויה

איך אפשר להמשיך להאמין באנושיות אחרי טבח 7 באוקטובר? האם אפשר להיות גם חזק וגם מוסרי? האם ישראל עדיין שייכת למערב? מה באמת מציעים לנו הימין והשמאל בישראל? ואיך כל זה קשור לזהות יהודית ולייעוד היהודי? 

לנוכח האכזריות של טבח שמחת תורה, והפציעה המוסרית שגרמה לנו האלימות שאנחנו חיים בתוכה, מוּסר תחת אש מבקש להפנות את המבט לערכים ולמוסר המכוונים את האסטרטגיה של ישראל בשעות מלחמה ושלום. 

במשך אלפיים שנות גלות העם היהודי לא נדרש לקונפליקט העתיק בין מוסר לכוח, אבל מאז 1967 הולך ומתגבר הצורך בבירור הנושא. ישראל קמה על בסיס זיקה למערב, אבל מצויה במזרח התיכון, ונדרשת להכרעות בעולם המצוי במשבר בין ליברליות, שהסלימה לכדי פרוגרסיביות מטורללת, לבין פופוליזם לאומני ימני.

במאבק בין תביעה מוסרית לשוויון ולזכויות משמאל, לבין תביעה מוסרית להכרה בייחודיות ובזהות לאומית מימין, מציג מוּסר תחת אש דרך שלישית: הכרה הדדית. זהו פתרון פשוט לכאורה אבל קשה ליישום, שבו כל צד מבקש הכרה לעצמו, ובה בעת נדרש להיות מחויב להעניק אותה חזרה לאחרים. 

בהתבסס על רעיונות מתחום הפילוסופיה הפוליטית־חברתית, מציע עמיחי פישר מיפוי מדויק של כשלי הימין והשמאל בישראל, בלי העמדת פנים של אחדות ומרכז, תוך ניתוח מבריק של שני עשורי הסטטוס־קוו בהם ישראל שקעה בפסיביות צבאית ומדינית.

כך המאבק בין ימין לשמאל בישראל מוצג כממוקד בשאלה אחת: האם ניתן להאמין שבעתיד יסכימו הפלסטינים להכיר בישראל? התשובה שכל אחד מאיתנו נותן לשאלה זו מכתיבה את הבחירות הפוליטיות שלנו. מוּסר תחת אש תובע להישיר מבט לסכסוך הישראלי־פלסטיני – ולהחליט מי אנחנו. 

עמיחי פישר עסק במשך שנים בהפחתת הרגולציה, בתפקידו כסמנכ"ל האחראי על התחום במשרד ראש הממשלה. כיום הוא פעיל במסגרת "האינטרס הישראלי", פורום חשיבה שמאמין בהכרח של ישראל לפעול כציר יחד עם מדינות ערב המתונות. הוא גדל בציונות הדתית, אבל פנה בהמשך לחילוניות, ומכיר את שני העולמות. את הרעיון של הכרה הדדית הוא מוצא ביסודות האמונה היהודית באל אחד ובשילוב שבין הייחוד היהודי לבין מוסר אוניברסלי שהעניק העם היהודי לעולם. 

במוסד סגור יושב בתא מבודד איש הקורא לעצמו שלמה המלך ועושה הגהות למהדורה חדשה של שלושת ספריו – משלי, שיר השירים וקהלת. אחיו של אשמדאי מתאר באופן לא ריאליסטי את היום האחרון בחייו של האיש, היום שבו הוא חייב למנות לעצמו סוף-סוף יורש. אבל במקום לבחור באחד מבניו הרבים, הוא יושב ומגולל באוזניה של מלכת שבא – האישה היחידה שאהב מעודו – את סיפור חייו. בפירוט רב הוא מתאר לה את יחסיו הסבוכים עם אביו הנערץ והבלתי נסבל, עם אמו שהתעללה בו בילדותו, עם ילדיו הרבים מדי והמאכזבים ועם מי שהפך את חייו לסיוט – אשמדאי, השד שבו הוא נעזר לבניית בית המקדש ותוך כדי כך הפך לרעו האהוב. 

אחיו של אשמדאי הוא ספר על זִקנה, על יחסי הורים וילדים, על מלכים ועל מלכוּת – אבל יותר מכול הוא סיפורו המרגש, ההזוי והמסויט של שלמה המלך – האיש הפרטי, כפי שחי אותו היום, בימינו אלה, במוסד סגור, "שלמה", שהוא לא בדיוק האיש מהתנ"ך .

אחיו של אשמדאי הוא רומן מצליף ועוקצני, מצחיק ופרוע, ובה בעת קודר והגותי. ביד בוטחת ומיומנת, פרי חוכמת חיים וחוכמת הספר, בורא בונה תירוש עולם הזוי ומבעית ששום קורא לא נשאר אדיש אליו.

זהו ספרו השביעי של בונה תירוש (יליד 1945). בין ספריו הקודמים: הבית (תמוז, 1975),  דנה – פוטו-רומן (זמורה ביתן מודן, 1980), ברוך (עם עובד, 1994) וסיבוב שני (פרדס, 2022).