"ההורים מביאים אותם בבוקר, עושים עצמם מתעניינים במה שקורה… אבל הם בעצם ממהרים לעבודה, אפשר לשמוע את אנחת הרווחה שלהם כשהם יוצאים".
25 שנים מנהלת נעמי את גן הילדים שלה בצפון הישן של תל אביב, לא הרחק מחוף "מציצים". אין זה דבר קל, לשאת באחריות לביטחונם ולרווחתם של ילדיהם של אחרים, הורים שבעבורם הגננת אינה אלא מין שמרטף ששירותיו נקנים בכסף. נעמי עזבה בעל בקיבוץ בנסיבות קשות ויחסיה עם בנה שבגר בינתיים נותרו מנוכרים וכאובים. על אף הקשיים היא מנסה להרעיף על הילדים חמימות ואהבה ולהנחיל להם יצירתיות וזיקה אל היופי. והנה מופיע אדריכל תל-אביבי הדור ומודיע לה שרכש את הבניין ועליה להתפנות ממנו בהקדם.
ספרו מועמד פרס ספיר של ישי שריד, מגולל את סיפורה של שנת לימודים בגן נעמי, שנה שבה הגיבורה הבלתי נשכחת שיצר מנהלת מאבק איתנים נואש על קיומה ועל ערכיה, מתמודדת עם הקרעים במשפחתה ומנסה להותיר מקום לאהבה ולחסד.
"בעוד כמה שנים הם לא יזכרו איך אני נראית, כנראה גם את השם שלי ישכחו, אבל את הקול שלי, ואת מגע היד, לא ישכחו לעולם".
ישי שריד נולד בתל אביב ב-1965. שירת בצה"ל כקצין מודיעין, למד באוניברסיטה העברית ובהווארד וכיום עובד כעורך דין. ספרו "לימוסיל" (עם עובד 2009) זכה להצלחה נאה, תורגם לשמונה שפות (אנגלית, צרפתית, גרמנית, סינית, טורקית, איטלקית, קטלנית ודנית), זכה ב"פרס הגדול לספרות בלשית" בצרפת ובפרס הבין לאומי על שם מריסה ג'ורג'טי הניתן בטרייסטה שבאיטליה וכן נכלל ברשימה הקצרה של פרס IMPACהיוקרתי המחולק בדבלין. גן נעמי (עם עובד 2013) הוא ספרו השלישי.